על לא עוול בכפו - כתבה שלישית: ספיישל - ברנד שוסטר, פאקו אייסטרן ומאלקי מקאיי

   English version will be up no later than Wednesday evening.

יש משפט האומר: "התוצאות מדברות", אין ספק שיש אמת במשפט אך כידוע לנו בעידן המודרני - עידן הפוסט אמת בו אנו חיים האמת אינה יחידנית ולא רק התוצאות מדברות. גם הדרך, ובאופן לא מפתיע הפה מדברים. על הסיפורים של המאמנים שדיברו יותר מדי או שפשוט הפכו למוקצים בגלל סגנונם. 

פה גדול, אילוסטרציה

ברנד שוסטר – ריאל מדריד

המאמן הגרמני הגיע לריאל ב-2007 אחרי קדנציה מוצלחת בחטאפה ופתח ברגל ימין כאשר הוא מוביל את הקבוצה להולכת הטבלה בשלב מוקדם של העונה, ניצחון על ברצלונה באל-קלאסיקו ועלייה ממקום  ראשון בשלב הבתים (אמנם לא בקלות) של ליגת האלופות. אבל יותר מהכל ההישג הראשוני הגדול ביותר של שוסטר היה שהוא החזיר את הכדורגל ההתקפי והמהנה לברנבאו לאחר תקופתו של פאביו קאפלו האיטלקי (עם כל המשתמע על כן). ריאל אמנם הודחה בידי רומא כבר בשמינית אבל כיסאו של שוסטר לא הורעד והוא הוביל את הקבוצה לאליפות שנייה ברציפות אך בשונה מהאליפות של קאפלו הוא עשה זאת שלושה מחזורים לסיום (קאפלו זכה בגלל תוצאות על ברצלונה), עם כדורגל התקפי ושיא (דאז) של נקודות (85).

שוסטר התחיל גם את עונתו השנייה ברגל ימין עם ניצחון בסופר קאפ הספרדי אך דברים התהפכו מהר מאוד. ריאל הודחה מהגביע בידי ריאל יוניון החלשה, ספגה הפסדים בליגה מקבוצות כמו לה קורוניה, ויאדוליד וחטאפה אבל המאפיין הכי בעייתי של ריאל תחת שוסטר באותה עונה הייתה ההתנהגות של האחרון בכל הקשור לתקשורת – ריבים, יציאות באמצע מסע"ת, התבטאויות שנויות במחלוקת כל אלה תרמו הרבה לחוסר אמון שהיה יכול להיות להנהלת ריאל במאמן עד שהגיע הקש ששבר את גב הגמל ולמרות שהמנכ"ל של ריאל פרדרג מייאטוביץ' טען אחרת הדבר היה ברור לכולם – שוסטר פוטר בגלל התבטאות בתקשורת לאחר הפסד 4-3 לסביליה שבה אמר שלקבוצה שלו אין שום סיכוי לנצח את ברצלונה באל קלאסיקו שהתקיים במחזור הבא. הוא צדק, ריאל הפסידה תחת חואנדה ראמוס 2-0 וראתה את ברצלונה בדרך לאחת העונות הטובות ביותר של קבוצת כדורגל כאשר זכתה בשישה תארים. אז נכון ששוסטר לא הצליח מי יודע כמה באותה תקופה וניתן למצוא סיבה מקצועית לפיטורים אך אי אפשר להתעלם מהדברים שקרו מסביב.

שוסטר חזר לאמן רק ב-2010 כאשר התמנה לתפקיד הנ"ל בבשיקטאש הטורקית. הוא קיבל כלים להבאת שחקנים ובין השחקנים שהביא ניתן היה למצוא שמות כמו – הוגו אלמיידה, סימאו סברוסה, ריקרדו קווארסמה, מנואל פרננדש, רוברטו הילברט, פאטיח טקה והשם הגדול מכולם – גוטי המדרידאי שאותו הוא אימן בברנבאו. במרץ שוסטר התפטר מאימון בשיקטאש לאחר סדרה של תוצאות לא טובות ובדומה לריאל מדריד – חיכוכים ומריבות עם התקשורת הטורקית אשר כמו בריאל כללו התבטאויות שנויות במחלוקת ונטישות של מסע"ת. התקשורת הטורקית ביקרה אותו על כך ששיחק כדורגל התקפי בצורה עיוורת (ושכח להגן). פעם נוספת לקח לשוסטר זמן לחזור לקווים בקיץ 2013 הוא חזר לספרד לאמן את מלאגה שבעונה לפני כן הייתה כ-פסע מחצי גמר ליגת האלופות תחת הדרכתו של מנואל פלגריני (עוד מאמן שסיים את הקדנציה שלו בריאל בטונים צורמים) המטרה שלו הייתה להוביל את הקבוצה לחצי העליון של הטבלה – הוא פוטר בסוף העונה לאחר שהקבוצה סיימה במקום ה-11. מהקדנציה במאלגה ועד היום שוסטר לא חזר לקווים.

ברנד שוסטר מוצג בריאל

פאקו אייסטראן – מכבי תל אביב

אי אפשר בלי להכניס את הביצה המקומית שלנו, אז נכון הסיפור כאן מעט שונה, המאמן שהוביל את מכבי לאליפות שלישית ברציפות וטראבל היסטורי בעצם סיים את החוזה שלו במכבי תל אביב ולא באמת פוטר, אך קשה לעצום עיניים וללכת עם ההגדרות הרשמיות בסיטואציה שנוצרה בסיפור הזה כאשר מאמן לא מקבל הארכת חוזה ומועזב בידי המועדון (פאקו הודיע בעצמו שלא ימשיך). במהלך כל העונה וגם לאחר סיומה ההיסטורית המאמן ספג הרבה ביקורת. ולא רק מהתקשורת הישראלית (שונאת הזרים והאינטרסנטית) אלא גם מהאוהדים בגלוי (ואף מיורדי קרויף בסמוי) בעיקר על הכדורגל של הקבוצה. אך באמת שאין מה להרחיב על ההישג של פאקו במכבי – טראבל עצום והיסטורי בכדורגל הישראלי.

פאקו חזר מהר מאוד למקסיקו ממנה הגיע למכבי והתמנה לתפקיד המאמן בסנטוס לאגונה, הוא החזיק בקבוצה מעמד רק עד נובמבר (2015) כאשר הקבוצה מסיימת במקום ה-15 באפרטורה. ב-16 בפברואר 2016 אייסטרן לקח צעד אחורה וחזר לתפקיד עוזר המאמן. הוא חזר לתפקיד שאותו מילא בהצלחה כיד ימינו של רפא בניטז בתחילת העשור הקודם אך בשינוי קל – הוא  חזר לולנסיה שאומנה על ידי המאמן הטירון ואחד הסמלים הגדולים של מנצ'סטר יונייטד גארי נוויל. נוויל פוטר בסוף מרץ, אייסטרן החליף אותו ולמרות התחלה ברגל שמאל המאמן הוביל את ולנסיה לשלושה ניצחונות רצופים בחודש אפריל על סביליה, ברצלונה ואייבאר. למרות שהקבוצה סיימה את העונה עם שלושה הפסדים רצופים שהוציאו אותה מחוץ לעשירייה הראשונה אייסטרן קיבל את התפקיד באופן קבוע וחתם עד יוני 2018. אייסטרן איבד כוכבים אך גם קיבל שחקנים כמו לואיס נאני, אזיקיאל גאראי, אליקים מנגלה ומרטין מונטוייה אך פתיחה עגומה לעונה עם ארבעה הפסדים בארבעת המחזורים הראשונים בליגה הספרדית הביאו לפיטורים של הספרדי ב-20 בספטמבר.

שבוע לאחר מכן אייסטרן חתם בלאס פאלמאס בה הגיע להישג היסטורי! אך כמובן שההישג מפוקפק אחרת הוא לא היה נכנס לכתבה הזו – הוא המאמן הראשון שהגיע לרצף של 13 הפסדים רצופים בליגה (יחד עם סיום העונה כמאמן מחליף בולנסיה) לאחר שהפסיד שמונה משחקים רצופים עם לאס פאלמאס כאשר דווקא במשחקו האחרון על הקווים הוא מוביל את הקבוצה לתיקו. הניצחון היחיד של הקבוצה היה נגד לה קורוניה בגביע המלך. בראיון שנתן למארקה בחודש שעבר פאקו דיבר על "התווית" שתלך אתו עכשיו ועל כך שהוא יודע שכנראה לא יקבל ג'וב בליגה הספרדית בקרוב. כנראה שלא.

פאקו אייסטרן ידע ימים טובים יותר

מאלקי מקאיי – קרדיף סיטי

המאמן הסקוטי חתם בקבוצה מבירת ווילס לאחר שהצליח להוביל את ווטפורד לסיום מכובד במרכז הטבלה. מקאיי התחיל את התקופה בווילס באופן חלומי כאשר הקבוצה לא מפסידה במהלך כל חודש ספטמבר ונובמבר (מה שהקנה לו את תואר מאמן החודש בנובמבר) והוא אף הוביל את הקבוצה לראשונה בהיסטוריה שלה לגמר גביע הליגה בו היא נכנעה רק בפנדלים לליברפול (בדיוק היום ב-2012). קרדיף סיימה את העונה ברגל שמאל במקום בו פתחה אותה ברגל ימין – בצמד משחקי פלייאוף נגד ווסטהאם בהם הקבוצה ספגה 5-0 בתוצאה הכוללת. ההצלחה של מקאיי בקרדיף הביאה אותו להיות מקושר לתפקיד המאמן של נוריץ' אשר נשארה בלי מאמן לאחר שמאמנה פול לאמברט הלך לאסטון וילה אך מקאיי הודיעה שהוא מחוייב לקרדיף ודחה את ההצעה של נוריץ'.

את עונתו השנייה הוא התחיל בצורה היסטורית כאשר הקבוצה מנצחת את עשרת משחקי הבית הראשונים שלה בליגה. הקבוצה עלתה לפרמיירליג וזכתה באליפות הצ'מיונשיפ כבר ב-7 באפריל ובאופן לא מפתיע מקאיי נבחר למאמן העונה (של המאמנים). במהלך העונה הבאה בה קבוצתו התמודדה בליגה של הגדולים מקאיי ספג ביקורות מהבעלים של מהמועדון וינסנט טאן בכל הקשור לסגנון הכדורגל והרכש היקר אותו הביא הסקוטי לקבוצה כמו גם התוצאות. בדצמבר טאן עשה מהלך שהפך אותו לאחד הבעלים השנואים בכדורגל האנגלי כאשר הציב אולטימטום בפני מקאיי – תתפטר או תפוטר. לאחר הפסד לסאות'האמפטון מקאיי פוטר ב-27 בדצמבר בפיטורים שייזכרו ככתם של מועדון הכדורגל קרדיף סיטי.

מקאיי היה אמור להתמנות לתפקיד המאמן בקריסטל פאלאס באוגוסט 2014 אך המהלך נדחה בעקבות התנהלות לא הולמת של מקאיי והמנהל המקצועי של קריסטל פאלאס איאן מודי. לפני פאלאס, מודי היה בתפקיד זהה בקרדיף כאשר מקאיי היה המאמן ועל שניהם הועברה ביקורת על כך שהעסקאות של הקבוצה בחלון ההעברות כוללות עמלות גבוהות לסוכנים. בנוסף היה סיפור שהרכב של קרדיף הודלף לפני משחק נגד קריסטל פאלאס כאשר מודי היה המנהל המקצועי של האחרונה. אך הסיפור הגדול באמת היה שבהתכתבויות בין השניים מקאיי שלח הודעות סקסיסיסטיות, הומופוביות, גזעניות (ואף אנטישמיות). מקאיי לא נענש על ידי ההתאחדות והביע חרטה על האמירות הגזעניות אך טען בתוקף שאינו סקסיסט או הומופוב אך הדבר לא עזר למעמדו בכדורגל האנגלי.

בנובמבר 2014 מקאיי מונה למאמנה של וויגאן, הבעלים של וויגאן דייב ווילאן הכניס סעיף בחוזה של המאמן שאם יימצא אשם בחקירות אשר ניהלה ההתאחדות בנושא ההתכתבויות עם מודי הקבוצה תוכל להתיר את החוזה. המינוי השנוי במחלוקת הביא לעזיבת אחד הספונסרים של הקבוצה "פרמייר ריינג'". מקאיי פוטר בתחילת חודש אפריל באותה עונה לאחר שהקבוצה שלו השיגה 19 מתוך 72 נק' אפשריות בלבד. הפיטורים התרחשו זמן קצר לאחר שמקאיי קיבל תמיכה מהמנכ"ל החדש של הקבוצה דייב שארפ בחודש מרץ: "מקאיי הוא חלק חשוב ממה שאנחנו עושים". כיום מקאיי משמש בתפקיד דמוי מנהל הנבחרות הצעירות בסקוטלנד. הוא אף היה מאמן זמני של הנבחרת במשחק נגד הולנד לאחר שהמאמן גורדון סטראכן התפטר. המינוי של מקאיי לתפקיד בנבחרת הלאומית התקבל בקולות חלוקים אך דווקא הארגון אשר עוסק במיגור תופעת הגזענות בכדורגל ""Kick It Out  תמך במינוי לאחר שטען שמקאיי עבר "אימון" בנושא והבין כמה חשוב להתייחס באופן הגון ושווה לשונים בחברה. האם המאמן בעל ראש הכדורגל החריף יצליח לשחזר את הקריירה שלו? הזמן יגיד. 

מאלקי מקאיי מוצג כמאמנה הזמני של סקוטלנד

Long story short – debunking the flaws on each side of Israeli political map – Left Wing, part one.

Disclaimer: this is my first ever actual full article (which would go into series) about politics and it was written originally in English and wasn't translated from Hebrew. 

One could say many things about Israeli Politics. However, most of the time, an outsider wouldn't know much, he might think he does but actually, the picture he sees is either filtered or just lacks information and background. To start talking about Israeli Politics without mentioning the plain "boring" facts there are things that come to my head when I am trying to explain the rationality of Israeli Politics: 1) Left and Right refer mainly to security and defence issues. 2) Israel has many political parties 3) the fact that Israel has many political parties reflects the Israeli society on its advantages and flaws but it also makes it way harder to rule and reign without political cynicism or political briberies.

.Yosef "Yossi" Sarid (D, 2015), A zionist lefty that was a unique man who today's left-wingers could only wish for

I don't define myself as either left or right. If someone points a gun to my head and tells me to choose a side I'd probably be more of a lefty but I'd say the main reason is because the government for the last 20+ years (or even 40 depends on how you define it) is right-wing while the current government is the rightest one to ever govern. I like to analyze every situation, question or issue by its own standards and rules – coming to deal with an issue on a blank page but from my experience and knowledge I'm part of the minority but I'm not the issue.

There are so many things I can write about when it comes to Politics, could be either something of real-time, philosophy, ideology, history, future, justice and much more.  But if there's a thing that I can say on each side of the map (left and right) as criticism which observes the bigger picture of the problems that each side has I'd point out those two anecdotes (one for each wing) with a little story as a background.

On 22^nd of March the left-wing political party – "Meretz" will have primaries, for the first time – open primaries (more about that here). Now before going to the primaries themselves I need to explain a little bit about Meretz. Meretz are the only "real left" party both in foreign policy and security and social-democratic financial views. Meretz doesn't reflect the popular opinion of the average Israeli and being the smallest party in the current parliament with only 5 sits (our of total 120, when the minimum sits a party could have to be part of the parliament is 4). However, it didn't stop the party from being very active especially on social issues not as a personal or public opinion but as facts – hours the party members spent in the Knesset, Amount of laws they tried to pass and indicators they got from various a-political organizations (although it's a controversial subject by itself).

Avi Buskila

One of the most interesting contenders to be the new Meretz leader is a guy that goes by the name of Avi Buskila. Buskila (42) was the secretary-general of the Lefty organization Shalom Ahshav (Peace Now) expect his political activities he's also active in the LGBT community being Homosexual himself and he's also "Mizrahi" (eastern ethnic-origin which isn't recognized with the left-wing overall and Meretz in particular).  Nevertheless, he has a lot of public service experience and being a Major/Executive Officer after serving for 12 years at IDF. In recent days, there were few topics about Buskila in Ha'aretz newspaper, which is the Meretz of the newspapers – left-winged paper that attacks the occupation and many of the government's policies. Many of those topics were somewhat negative and this is an example of the left-wingers in Israel who could be defind by the Latin saying – "Homo homini lupus" – Man is wolf to man. Moreover, that is the story of the left wing in Israel in a nutshell from my point of view.

I'm not saying that all the criticism is bad, such thing would be an absurd as that's what im doing myself, but, as much a journalism has its role of criticizing and "attacking" a paper like Ha'aretz who has a well-known strict agenda. It has to be smarter with its criticism and not shoot itself in its own leg as it does too often. By letting people hate it more but that’s one thing when the haters are the ones who oppose the paper (when oppose could mean many things, more about that maybe in a future post) and another thing when the paper awakes antagonism of its actual audience. And this is just one very good and symbolic example of one of the biggest flaws In the Israeli right wing. Just as Plato once wrote: Many men are loved by their enemies, and hated by their friends, and are the friends of their enemies, and the enemies of their friends.

?Ha'aretz - The biggest and actual place for the left wing, but does it misses its own target

Fair is just wrong spelling for Fare - Nigel Adkins

Disclaimer: I'm sorry if the translation is not as good as it should be, I was in a hurry but wanted to post the English version of the article.

Not in every single time that when a manager gets the sack or leaves by his own will and the reason isn't professional the team necessarily suffers bad karma. Marcelo "El Loco" Bielsa left Lazio two days after he signed for the Italian club because he didn't get what he was promised in the matter of transfers from the owner Claudio Lotito. Simone Inzaghi the less bright brother on the pitch took the hot seat and to this day he's the brighter Inzaghi on the sidelines. Even here in Israel Haim Silvas did a decent or even pretty good job as the manager of Hapoel Ra'anana but he got the sack. The team didn't suffer bad karma and a failure of the next manager because the next manager in this bizarre case was Silvas himself. Back to Bielsa who went to Lille and like always got in a dispute with everyone at the club and got the sack not long ago after the team sitting in the lower part of the table but Bielsa has "a name" in the football world, he has prestige. although he failed in a lot of his recent jobs he'll find a new one, like every genius he's also crazy, but what about those who won't recover from such experience? The second article in the series and this time – Nigel Adkins. 

"El Loco" Bielsa sits on his coffee as the Marseille manager

August 2010, the chairman of Southampton Nicola Cortese showed the door to the manager Alan Pardew after he failed to lead the team to the playoffs as the team finished one place below the sixth and last place that leads to playoffs. The official statement said this act was necessary for the club to achieve its well-known targets. "If you go back to the beginning of the season, Southampton were probably not in a much different position than Norwich or Charlton, with the difference that we started on minus ten points; but Norwich or Charlton had no money to spend in the window. We all know what we spent. Now we are approximately 30 points behind Norwich and 20 points behind Charlton. I think that gap is simply too big" (said Cortese), a similar thing happened after the team fired Nigel Adkins in January 2013, this act of the club got the name of: "Harshest sacking in the history of the Premier League". The latest got the sack after he promoted The Saints twice in a row and held the team in the 15th place in the Premier League. Pardew once addressed about his time in Southampton under Cortese as the place he got "pushed" the most. 

The story isn't as simple as it might seem. In July 2009 the team did very bad financially wise and started the league with minus ten points. The team rescued from dismantling after the Swiss businessman Markus Liebherr bought the club. From the beginning, the latest said that his target is to lead the club back to the Premier League. In August 2010 before Pardew's sacking, Liebherr passed away from a heart attack but the team kept under the control of his family as he made sure even though he was in the team for a short time that even if he won't be alive the team will keep striving to achieve the target above. Although the team had a bad start for the season and got knocked out of the cup the fans believed Pardew with his attacking football is the right man to lead the club onward, especially after the tragedy that hit the club, but as said earlier Cortese thought otherwise and he signed the rising manager Nigel Adkins. 

Adkins was born at Birkhead (Merseyside) played as a goalkeeper in his short career of 13 years. He played for Tranmere, Wigan and Bangor City from Wales. He started his managerial career at the latest and won the league twice before he left to Scunthorpe from League One to work as a physio. In November 2006 Adkins got promoted to be the caretaker manager after Brian Laws left the club. Adkins got the job and a full-time contract less than a month after he took as caretaker the fans instantly fell in love: "Who needs Mourinho, we have our physio!". In his four years at the club, the manager led the team to the Championship twice the first time as champions of League One was after 40 years that the team didn’t participate in the second division. The second time the club got promoted via playoffs but managed to stay in the Championship and not get relegated back to League One right away.

Is it me stabbing your back or I'm just happy to see you? Nicola Cortese

At this point, Southampton comes in and after the team comes to an agreement with Scunthorpe about letting Adkins go to Saint Marry he takes the place of Alan Pardew. Adkins joined the team when it was sitting in the lower hand of the League One table but soon enough, in November the team was in a place that leads to the playoffs. From this point the team started galloping and after setting a record of least conceded goals, knocking out Blackpool who played in the Premier League from the FA Cup and just celebrated on the pitch with attacking and attractive football. Adkins recorded a third time in his career when he led a team to promotion from League One. The things kept going as well as they did before, the season in the Championship started with the club breaking 12 years of not winning in the season opening day and had their heads high after winning 3-1 against Leeds at St Marry's. The team was promoted to the Premier League in the last game week with a home record attendance. 

Even in the Premier League, the league of the "Big Teams" Southampton didn't cease to impress, at the opening day the team saw the champions Manchester City having a sweaty win after The Saints held a lead of 2-1 until the 82nd minute. Adkins once told to the press that he likes to recite "The Guy In The Glass" by Dale Wimbrow, it helps him to manage stress. Until the 10th game week, the team that sometimes impressed (against Villa, City, United and Tottenham) but sometimes fell of its legs (Arsenal, West Ham, Wigan) had only four points. But somewhat surprisingly in the next 12 games that were the last games of Adkins on the lines the team lost only twice and won four times and as said above sitting at the 15th place, but it wasn't good enough for Cortese. 

The Italian wanted more so he thought to sack Adkins a fan favourite and probably the most sympathized manager in the Premier League In that time and getting in a manager that never had any experience in the English football and his main connection to English football is a tackle he made on Michael Owen during England-Argentina game. This man is Mauricio Pochettino. The disappointment of the fans and the press went silent like it never happened, Pochettino finished that season leading the team to the 14th place. The next season he led the team to the top-half 8th place when two of the three signings having a big part in the team's success – Dejan Lovren who came from Lyon and Victor Wanyama who came from Celtic (and Dani Osvaldo being Dani Osvaldo). Back to Adkins who didn't stay jobless for a long time and in March, he took the seat at Madjeski Stadium of Reading. Adkins couldn't prevent the team from relegating but it was clear that the goal is to return to the Premier League as soon as possible. In The first full season, Adkins saw how Reading misses the playoffs by one place. On the season afterwards Adkins got sacked on 15th December when the team was ten points behind the play-off places which isn't such a big gap in the Championship, but a horrific game against Birmingham where the team lost 6-1 probably was the last straw. 

Liebherr

Adkins waited for more than half a year to be back on the sidelines and after the somewhat failure at Reading, he was able to find a job at the league where he made his name – League One. But even their things didn't go as well as they did at Scunthorpe or Southampton and Adkins who signed for Sheffield United kept snowballing downhill by leading the team to it's worst finishing since 1983 by finishing 11th in the league. It's not surmising that this "achievement" led to Adkin's sacking from the team and no one could remember how beautiful of a story and progress Adkins had not long ago. Meanwhile, what happened at Southampton? Pochettino left for Tottenham after his amazing first full season at St Marry. He led the North-Londoners forward and he's considered to be one of the rising and even best managers of modern football. His successor Ronald Koeman fulfilled Liebherr's wish and led the team to Europe. The latest left to Everton and got replaced by Claude Puel who led the team to mid-table finish but lost his job after one season as the fans and the club officials didn't like Puel's defensive football. Today the manager of the team is Mauricio Pellegrino and the team is sitting deep on the 18th place which leads to relegation but only five points away from 10th place.

 

What's going on at Reading? Steve Clark who succeeded Adkins didn't have a good time as the main man of The Royals and under him, the team finished on the bottom part of the table, 19th place. The next season saw four managers for Reading – Clark got sacked in December, Kuhl took place as caretaker before the man who led the team to the Premier League Brian McDermott returned to Madjeski who survived till May when the team signed their current manager – the cold-blooded Jaap Stam. The Dutchman led the team to the third place on the previous season and almost to the Premier League when the team lost on penalties in the playoffs final against Huddersfield. In the current season, the team doesn't remind for the slightest bit the team of the previous season and fights for the place out of the relegation battles. To sum up the things, one could say that after Adkins's tenure at Southampton they went upward for most of the time, where Reading had gone both upward and downward but the team that made the biggest rise after Adkins sacked from it was Sheffield United. The Blades were taken to the Championship by the lead of Chris Wilder who led the team to win the League One. The team started the season strong fighting for promotion to the Premier League and although there's a little decrease in team's performance lately its still possible that they'll finish in a playoff place. 

So what's going on with Adkins? After more than a year out of sidelines, Adkins didn't free-fall like Pearson did and got a job at Hull City but it's not mandatory he'll stay there for long. Hull fight's for its place in the Championship, Adkins took the Place of the Russian Leonid Slutsky that couldn't settle in the English football but on the other hand he didn't have the terms to do so as the owner of Hull looks to sell the club and not investing a lot of money to improve the team. If Adkins wouldn't be in such problematic place in his career he'd probably wouldn't take Hull's seat. Right now the team sits in 21st place, one above the relegation zone when the biggest name that the team got in January was Liverpool's youngster Harry Wilson on loan. The club hopes the main striker Abel Hernandez will recover from injury the sidelined him since the third-week game.

Nigel Adkins signs for a young Hull fan

על לא עוול בכפו - כתבה שנייה: נייג'ל אדקינס

Remark: This article will be translated into English by tomorrow evening as the second article of the Fair is just wrong spelling for fare series of articles

לא בכל פעם שמאמן מפוטר/מתפטר/"מתפוטר" שלא מסיבות מקצועיות נטו הקבוצה סובלת מקארמה שלילית. מרסלו "אל לוקו" ביילסה התפטר יומיים אחרי שחתם בלאציו משום שלא קיבל את מה שהובטח לו בקשר למדיניות רכש מהנשיא קלאודיו לוטיטו, סימונה אינזאגי האח הפחות מוצלח על המגרש לקח את מקומו ונכון להיום הוא באופן חד משמעי האח היותר מוצלח על הקווים. אפילו בארץ חיים סילבס  שעשה עבודה טובה בהפועל רעננה "פוטר" מהקבוצה אך היא לא סבלה מקארמה שלילית וכישלון של המאמן הבא כי המאמן הבא במקרה הביזארי הזה היה לא אחר מאשר – חיים סילבס. בחזרה לביילסה שהלך לאמן את ליל וכמו תמיד הסתכסך עם כל מי שאפשר ופוטר לאחרונה כאשר הקבוצה נמצאת בתחתית אבל לביילסה יש שם ולמרות הכשלונות שלו בשנים האחרונות עבודה הוא ימצא כל גאון הוא גם משוגע, אך מה לגבי כאלה שלא יתאוששו מחוויה כזו? כתבה שנייה בסדרה והפעם – נייג'ל אדקינס.

 

"אל לוקו" ביילסה מתיישב על הקפה שלו עת אימן את מארסיי, גם שם סיים בטונים צורמים

באוגוסט 2010 המנכ"ל של סאות'האמפטון ניקולה קורטיס פיטר את המאמן אלאן פארדיו לאחר שכשל בהובלת הקבוצה למאבק על העלייה לצ'מפיונשיפ כאשר הקבוצה מסיימת את הליגה מחוץ לפלייאוף במקום ה-7, מקום אחד בלבד מתחת למקום האחרון שמוביל לפלייאוף, בהודעה הרשמית נאמר שהפיטורים היו "הכרחיים" על מנת "להשיג את המטרות הידועות של המועדון". "בתחילת העונה היינו במצב דומה לשל נוריץ' וצ'רלטון (שעלו) רק שלנו היה כסף לבזבז, הוצאו 2 מיליון פאונד בחורף במטרה ברורה להגיע לפחות פלייאוף ולא להיות 30 ו-20 נק' הפרש מהקבוצות הנ"ל (בהתאמה)". דבר דומה קרה גם לאחר הפיטורים של נייג'ל אדקינס בינואר 2013, פיטורים שזכו לכינוי: האכזריים ביותר בהיסטוריה של הפרמיירליג. האחרון פוטר  לאחר שהעלה את הקבוצה שתי ליגות, בשתי עונות ברציפות וישב עם הקבוצה במקום ה-15 בפרמיירליג. אלאן פארדיו התבטא פעם בנוגע לתקופה שבה עבד בסאות'האמפטון ואמר שהוא לא נדחק באף מקום כמו שדחקו אותו בסאות'האמפטון.

הסיפור יותר מורכב מכך, ביולי 2009 הקבוצה עמדה במצב כלכלי קשה והתחילה את העונה במינוס עשר נק'. הקבוצה ניצלה מפירוק לאחר שנרכשה בידי איל ההון השוויצרי ליבר, שמהתחלה הצהיר שמטרתו היא להוביל את הקבוצה בחזרה לפרמיירליג. באוגוסט 2010 לפני שפארדיו פוטר, הבעלים ליבר נפטר מהתקף לב אך הקבוצה המשיכה להיות מוחזקת בידי משפחתו שכן בתקופה הקצרה שבה היה במועדון הוא התחבר אליו מאוד ודאג לכך שגם במקרה ויסתלק מהעולם המועדון לא יינטש ויותר מכך – ימשיך לפעול לקיום המטרה שהציב ליבר – להגיע לפרמיירליג. למרות פתיחה רעה של הליגה והדחה מהגביע האוהדים היו בטוחים שפארדיו עם הכדורגל ההתקפי שלו הוא האדם הנכון להוביל את הקבוצה קדימה, במיוחד לאחר הטרגדיה שנפלה על המועדון. אך כאמור קורטיס חשב אחרת ומינה את המאמן העולה נייג'ל אדקינס.

אדקינס יליד בירקנהד (מרססייד) היה שוער שבקריירה קצרה של 13 שנים  שיחק בטרנמיר רוברס, וויגאן אתלטיק ובנגור סיטי מווילס. את קריירת האימון שלו הוא התחיל באחרונה וזכה איתה בשתי אליפויות לפני שעזב לסקראנת'ופ מהליג ואן באנגליה לעבודה של פיזיותרפיסט. בנובמבר 2006 קודם אדקינס למשרת המאמן הזמני לאחר שהמאמן ברייאן לואוס עזב את הקבוצה. אדקינס קיבל את המשרה באופן קבוע לאחר פחות מחודש והאוהדים ישר התאהבו: "מי צריך את מוריניו, יש לנו את הפיזיותרפיסט שלנו!"  ב-4 שנים במועדון המאמן הוביל את הקבוצה לשתי עליות לצ'מיונשיפ כאשר הראשונה מהמקום הראשון ולראשונה מזה 40 שנה בהם הקבוצה לא הייתה בליגה השנייה. בפעם השנייה הקבוצה אמנם עלתה דרך הפלייאוף אבל לעומת הפעם הראשונה הצליחה לשרוד בצ'מפיונשיפ ולא לחזור לאחר עונה אחת (מקום 20).

זה סכין בגב שאני תוקע לך או שאני סתם שמח לראות אותך? ניקולה קורטיס

כאן נכנסת סאות'האמפטון לתמונה ולאחר שמגיעה להסכם פיצויים עם סקראנת'ופ היא ממנה את אדקינס. אדקינס הגיע לקבוצה כאשר הייתה בתחתית, אבל כבר בחודש נובמבר הוא הוביל אתה קבוצה למקום שמוביל לפלייאוף, משם הקבוצה כבר יצאה בדהירה ולאחר שהקבוצה רשמה שיא של מיעוט ספיגות, הדיחה את בלקפול שהייתה אז בפרמיירליג מהגביע האנגלי ופשוט חגגה עם כדורגל התקפי ותוצאות מרשימות אדקינס רשם לעצמו העלאה של קבוצה מהליג ואן בפעם השלישית בקריירה. הדברים המשיכו באותה צורה כאשר את העונה הבאה בצ'מפיונשיפ המועדון התחיל עם שבירת נאחס של 12 שנים שבהן הקבוצה לא ניצחה במחזור הפתיחה. "הקורבן" לסיום הנאחס הייתה לידס במשחק שהתסיים 3-1 לקדושים בסנט מארי. הקבוצה הבטיחה את העלייה לפרמיירליג במחזור האחרון מול שיא קהל בסנט מארי.

גם בפרמיירליג, הליגה של הגדולות סאות'האמפטון לא חדלה מלהרשים כבר בפתיחה לאחר שהקשתה עד מאוד על האלופה מנצ'סטר סיטי במשחק שהסתיים 3-2 לתכולים כאשר 18 דק' לסיום הקדושים עדיין הובילו 2-1. אדקינס סיפר בראיון לתקשורת שדקלום הפואמה "The Guy In The Glass"  של דייל ווימברו עוזרת לו להתמודד עם לחץ. עד המחזור ה-10 לקבוצה שלפעמים הרשימה (נגד סיטי, יונייטד, טוטנהאם, וילה) ולפעמים נפלה מהרגליים (ארסנל, ווסטהאם, וויגאן) היו רק ארבע נקודות. אבל דווקא ב-12 המשחקים הבאים והאחרונים של אדקינס על הקווים בסנט מארי הקבוצה הפסידה רק פעמיים וניצחה עוד ארבע פעמים מה שכאמור (לפני כמה פסקאות) הושיב את הקבוצה במקום ה-15. אך את קורטיס זה לא סיפק.

האיטלקי רצה יותר ולכן מצא לנכון לפטר את המאמן הכי סימפטי בפרמיירליג באותה תקופה סביר להניח ולהחליף אותו באופן מידי במאמן שמעולם לא אימן בפרמיירליג והקשר הכי גדול שהיה לו לכדורגל אנגלי הוא עבירה שעשה בתור שחקן פעיל במדי נבחרת ארגנטינה נגד מייקל אואן. האכזבה בתקשורת והכעס של האוהדים נשכחו במהרה, פוצ'טינו סיים את העונה שבה הגיע במקום ה-14, בעונה לאחר מכן הוביל את הקבוצה למקום ה-8 הגבוהה כאשר שנתיים מתוך שלושת שחקני הרכש ויקטור וואניימה ודיאן לוברן משחקים חלק משמעותי בהצלחה הכבירה של הקבוצה (ודני אוסבלדו, נשאר דני אוסבלדו). בחזרה לאדקינס שלא נשאר מובטל לאורך זמן וכבר בחודש מרץ התמנה לאימון ברדינג שהתמודדה בתחתית הפרמיירליג. אדקינס לא הצליח למנוע מהקבוצה לרדת אך מה שהיה ברור שהמטרה תהיה לחזור לפרמיירליג כמה שיותר מהר, את בעונה הראשונה המלאה של אדקינס ברדיגנ הוא ראה את הקבוצה מפספת את הפלייאוף במקום אחת. בעונה לאחר מכן אדקינס פוטר מהרויאלס ב-15 בדצמבר כאשר הקבוצה הייתה עשר נקודות מאחורי המקום השישי, לא פער בלתי ניתן לסגירה בליגה כמו הצ'מניושיפ אך ההפסד 6-1 לברמינגהם יום לפני כן כנראה היה הקש ששבר את גב הגמל.

מרכוס ליבר ז"ל, איש טוב בכדורגל המודרני

אדקינס חיכה יותר מחצי שנה כדי לחזור לקווים ולאחר הכישלון היחסי ברדינג הוא הצליח למצוא עבודה בליגה שבה פרץ לראשונה – הליג ואן. אך הדברים לא הלכו כפי שהלכו עם סקרנת'ופ או סאות'האמפטון ואדקינס שחתם בשפילד יונייטד המשיך את כדור השלג המקצועי שלו והוביל את המועדון המכובד להישג לא מכובד כאשר הקבוצה סיימה את הליגה במקום ה-11. המיקום הכי נמוך של הקבוצה מאז 1983, כמובן שההישג הנ"ל הביא לפיטוריו של אדקינס בסוף העונה וכבר אף אחד לא זכר שעד לא מזמן הוא היה סיפור סינדרלה מהלך. עד כמה אדקינס נשכח והמועדונים מהם פוטר התקדמו? פוצ'טינו שהחליף את אדקינס בסאות'האמפטון והוביל את הקבוצה למקום השמיני מאמן מאז 2014 את טוטנהאם בהצלחה רבה יש להגיד ונחשב היום לאחד המאמנים העולים והטובים בכדורגל העולמי, סאות'האמפטון הספיקה להשיג את מטרתו של ליבר המנוח ועם המאמן רונאלד קומאן הגיעה לאירופה. האחרון עזב לאברטון ובמקומו הגיע קלוד פיואל (שהיום מאמן את לסטר והוזכר בכתבה הקודמת בסדרה) ולמרות עונה לא רעה בכלל וסיום במרכז הטבלה הוא פוטר מסאות'האמפטון אך לשם שינוי האוהדים לא הזילו דמעה משום שלא אהבו את הכדורגל ההגנתי של הצרפתי. כיום מאמן את הקבוצה מאוריסיו פלגרינו הארגנטינאי ונכון לעכשיו הקבוצה נמצאת מתחת לקו האדום במקום ה-18 אך בסה"כ חמש נק' מהמקום ה-10.

מה קרה ברדינג?  סטיב קלארק שהחליף את אדקינס לא הצליח להרים את הקבוצה והיא סיימה את הליגה במקום ה-19 בתחתית. בעונה לאחר מכן בקבוצה עברו 4 מאמנים – קלארק פוטר בדצמבר, קול היה מאמן זמני במשך שבוע וחצי, בראיין מקדרמוט שאותו אדקינס החליף אימן בין אמצע דצמבר לסוף מאי אז התמנה לקבוצה מאמנה עד היום יאפ סתאם. ההולנדי הרצחני הוביל את הקבוצה למקום השלישי בעונה שעברה וכמעט כמעט לפרמיירליג אך הקבוצה הפסידה בגמר פלייאוף העלייה בפנדלים להאדרספילד. העונה הקבוצה לא מזכירה ולו במעט את היכולת מהעונה הקודמת ונאבקת שלא להכנס למאבקי הירידה. אם בסאות'האמפטון הייתה בסה"כ עלייה בהישגים מלכתו של אדקינס וברדינג היו עליות ובעיקר ירידות, בשפילד יונייטד הייתה העלייה המשמעותית ביותר. כריס ווילדר שהחליף את אדקינס הוביל את הקבוצה לאליפות הליג ואן והמגמה המשיכה גם העונה ב'צמיונשיפ כאשר עד לפני כמה מחזורים הקבוצה הייתה חזק בצמרת לאחרונה היא קצת ירדה ביכולת ובתוצאות אך היא עדיין נמצאת במאבק על מקום בפלייאוף באופן חד משמעי עם כדורגל חיובי וסגל מעניין.

ומה קורה לאדקינס? לאחר יותר משנה מחוץ לקווים אדקינס אמנם לא הדרדר כמו פירסון מהכתבה הקודמת והוא חזר לאמן בצ'מיונשיפ אך לא בטוח שלעוד הרבה זמן. אדקינס מאמן כיום את האל סיטי שמתמודדת על השארות בצ'מפיונשים. הוא החליף את לאוניד סלוצקי המאמן הרוסי שלא התאקלם לכדורגל האנגלי אך מצד שני לא היו לא את התנאים לכך וגם אדקינס כנראה שאם הוא לא היה במצב כה בעייתי בקריירה שלו הוא לא היה הולך על הג'וב הלא מפתה שנקרא האל סיטי כאשר בעלי הקבוצה מחפש למכור את הנכס ולכן אינו משקיע. הקבוצה כרגע נמצאת במקום ה-21, מקום אחד מעל הקו האדום כמו גם נקודה אחת. כנאמר, הבעלים לא משקיע ולכן השם הכי גדול שהגיע להאל בינואר הוא הקשר הוולשי הארי ווילסון מליברפול בהשאלה. בקבוצה מקווים שהחלוץ הכוכב אבל הרננדז יחזור בקרוב מפציעה שהשביתה אותו מאז חודש אוגוסט הוא פתח את העונה עם שלושה שערים בשלושה משחקים כאשר באחרון הוא יצא מהמגרש עם קרע בגיד האכילס. 

נייג'ל אדקינס חותם לילד אוהד האל

Fair is just wrong spelling for Fare - Nigel Pearson

The 20th century could be characterized by many social trends. Two of those, as considered by many people to be the most influential is the rise of capitalism and the individual status. Like everything, the changes brought preferences and disadvantages. The rise of the personal relations was a positive thing but also brought responsibility taking to a high new level when it comes to the individual – One day you're on the top of the world, the other you might find yourself locked in a ward. It's especially true in business and even more in Show-Business.

It's even more crucial when you talk about football, football manager. In a study that was published on Voucherbox.co.uk in fall 2016 and examined the meantime ("lifespan") of a manager in the Premier League since it's establishment. The average manager has a job for 1165 days and holds a record of 30% win rate in two different teams, it's hard to be surprised to see managers becoming. 

bald or getting white hair in a relatively young age. Data and logic shows that most of the sacks in modern football are result of professional ability, when a manager gets the sack, not for a professional reason or the fans as well as the press don't "accept" the reason to professional, normally such occurrences make a lot of noise, much more than a traditional sack. Amongst better-known stories (but it's also arguably) you can think about Carlo Ancelotti's sackings from Chelsea and Real Madrid, Jupp Heynckes's sacking from Bayern, George Graham from Arsenal, Sam Allardyce from Blackburn and even Sir Alex Ferguson got axed from St Mirren after he was accused of violation of his contract because he had talks with Aberdeen. 

Although the shock on Henry's face, sacking managers isn't a rare thing today

The joint thing about the examples above is that the managers that were mentioned continued to have amazing careers (more or less) but didn't get off of the radar. It's logical to think that if the average person should say the first association he has with one of the names above he wouldn't say something about those particular sacks of those bosses but probably their successes. Everything written in this column till now doesn't recommence by much or gives a fresh point of view to a topic which isn't part of the mainstream discussion but there are articles, studies and discussions about it even if the topic is somewhat insignificant. That's why I've decided to write this first article in an upcoming series about the occasions that got very little to none attention, not in the mainstream or even the niche discussions. I want to tell you about those cases where managers that their sacking was somewhat surprising and even irksome and no one heard about them afterwards. I want to tell you about those stories from beginning to the end inside and outside the pitch. The first article in a series about managers that got sacked for a very questionable reason and today – Nigel Pearson.

Nigel Pearson – Leicester 

The first association that comes to one's mind when you say "Leicester" would be something like: "Cinderella Story", the beauty of sports, the winning of the underdog etc. But before Claudio Ranieri's arrival to Leicester in a somewhat surprising matter and even the historical silverware that he led the foxes to, they had the stubborn English manager Nigel Pearson. Pearson managed Leicester on two terms when in the second term he and the team recovered from knock out in the playoffs of the 12-13 season and led the team in the next season to the top of the Championship table and advancement to the Premier League with a declaration of intent. Nine wins in a row through that season were a record set by the club and brought Pearson to be Manager of The Month on January 2014 as well as on March when the team completed a run of 20 games unbeaten.

In the Premier League the things didn't go as easy, although the decent kickoff that included draws against Arsenal at home and Stoke away, lose to Chelsea and impressive win 5-3 against Manchester United, the team set for four and a half months in the bottom of the league. In a game against Crystal Palace on February, Nigel Pearson chocked James McArthur of the latest and the Guardian posted that the hot-headed manager got sacked and that such message was brought to him by the club. On the same evening, Leicester denied the news and it seems like the situation made something "click" in Pearson's head. The manager led the team to amazing comeback run with seven wins in the last nine games finishing 14th on the table, far from where Leicester been for most of the season. To understand how great of an achievement it is, this is only the third time in the Premier League history that a team that was bottom of the league on Christmas Eve didn’t relegate. 

Dilly-Ding Dilly-Dong, Claudio Ranieri

Unsuspectedly, after the major chord the fall kicked in – on 30th of June 2015, Leicester announced that they're parting ways with the manager who on April called a journalist "An Ostrich", "Silly" and "Stupid" after the team lost 3-1 to Chelsea. Club's official statement was that "differences in perspective" led to the bold move. Later, it's been revealed that the actual reason was a scandal that involved Pearson's son – James, who played for Foxes Reserves and got filmed by three teammates taking part in a racist sex-tape. Two weeks after Pearson left the post-Leicester announced the signing of Claudio Ranieri and the rest is history. But what happened to Pearson? After almost a year away from the pitch Pearson got a job at Derby County. The team that through ought few seasons put their goal to advance to the Premier League failed in that matter time after time. In the three seasons before Pearson came in the club got knocked off of the playoffs twice and had a bad run in the end of the season once which led them out of the top six and the playoffs. By this time Derby had in charge names such as Nigel Clough, Steve Mclaren, Paul Clement and Darius Vassel.

It seemed that Pearson is the right man to lead The Rams upwards. In the summer he brought Matej Vydra (8 Mil) from Watford as well as the wing back/winger Akachi Anya. It seemed like he had a good team to run at the top of the table even though they lost their star Jeff Hendrick who left for Burnley on the deadline day for 10.5 mil. But things didn't go very well. One win out of nine first games was the secondary reason for what happened later. The main reason was criticism that Pearson had in public against the owner who didn't allow him to use drones in the training sessions. This act led Pearson to be suspended and miss his team's second win of the season on 27th of September 2-0 against Cardiff, later that day Pearson got the sack. On 12th of October the club announced the return of Steve Mclaren to the lines, the latest held his job for exactly five months before Gary Rowett who did wonders with Birmingham took the post. 

"Foxes star Mahrez on Pearson: "Does he deserve credit for where we are now? I think so, yeah. 

Today, Leicester that under the charge of Ranieri won the EPL but also almost was relegated the next season (which led to the sack of Ranieri one season after he made history). The reins were taken by the assistant Craig Shakespeare who led Leicester to the quarter-final of the Champions League and a safe spot far from the relegation zone with 5 wins in a row (6 including the second match against Sevilla) after he took the job from Ranieri. Shakespeare got a three years deal from the club but didn’t stay there for long, he got sacked last October after the team collected only six points in the first eight games. Claude Puel took charge at King Power and collected 26 out of 51 points sitting at the 8th position (true to the original time this was written).

After leading the team to top half finish although he came as the third manager in that season in March, Gary Rowett was handed with tools to lead The Rams to success and brought in players such as Tom Huddlestone, Andre Wisdom, Tom Lawrance, Sam Winnal and Joe Ledley. Despite the bad start of the season with only three wins after ten games today, the team is feeling comfortable on the second place losing only twice since the 8th week and it seems that the chances to progress to the Premier League are bigger than ever. 

What is going on with Pearson you ask? The man behind Leicester promotion to the Premier League and their staying there went downhill to the Second Division in Belgium where he's the manager of OH Leuven. The team is sitting at the third place after 11 games with 16 points in the second games cycle. She finished the first one on the second place only three behind the leaders Beerschot when the winning team of each cycle plays against each other at the end of the season for a place in the Belgium Premier League (First Division A).

Today Pearson is the manager of OH Leueven

This article was originally written on Hebrew on 7 February 2018.

על לא עוול בכפו - כתבה ראשונה: נייג'ל פירסון

המאה ה-20 התאפיינה בכל מיני מגמות חברתיות. שתיים מהן, בעיני רבים המשפיעות ביותר היו – צמיחת הקפיטליזם ועלייה במעמדו של הפרט. כמו לכל דבר השינויים הביאו ליתרונות וחסרונות. עלייה ביחס האישי הייתה חיובית אך גם הביאה לנטילת אחריות יותר גדולה של הפרט – יום אחד אתה על הגל, יום אחר אתה מובטל הדבר נכון במיוחד בביזנס ועוד יותר בשואו-ביזנס.

הדבר נכון אפילו יותר כאשר מדובר בכדורגל, במאמן כדורגל. במחקר שפורסם באתר Voucherbox.co.uk בסתיו 2016 שבדק את הזמן הממוצע ("תוחלת חיים") של מאמן בקבוצה בפרמיירליג מאז הקמתה. המאמן הממוצע מאמן 1165 ימים ומחזיק ברקורד של כ-30% ניצחון בשתי קבוצות שונות אז קשה להיות מופתע כאשר רואים מאמנים מקריחים או מלבינים בגיל צעיר יחסית.

 נתונים והיגיון מראים שהרוב הגדול של הפיטורים בכדורגל המודרני הם תוצאה של יכולת מקצועית, כאשר מאמן מפוטר שלא מסיבה מקצועית ו/או הטענה לפיטורים על רקע מקצועי לא מתקבלת אצל האוהדים והתקשורת הסיפורים בד"כ עושים יותר רעש מאשר מאמן שפוטר לאחר שנכשל מקצועית. בין מקרים מוכרים ניתן למנות (אך גם זה נתון לוויכוח) את פיטורי קרלו אנצ'לוטי מצ'לסי ומריאל מדריד, פיטורי יופ היינקס מריאל, ג'ורג' גרהאם מארסנל, סם אלרדייס מבלקבורן ואפילו סר אלכס פרגוסון פוטר מסט מירן לאחר שהואשם בהפרת חוזה משום שניהל מגעים עם אברדין.

למרות ההפתעה על פניו של הנרי, פיטורי מאמנים אינו דבר נדיר.

המשותף לכל המקרים הנ"ל הוא שהמאמנים המוזכרים המשיכו בקריירות נפלאות יותר או פחות אך לא נעלמו מהרדאר וסביר להניח כאשר ישאל האוהד הממוצע על אסוציאציה שעולה לו עם אחד השמות למעלה הוא לא יענה עם הפיטורים המסוימים של אותם מאמנים אלא סביר להניח אם ההצלחות.

כל מה שנכתב בטור הזה עד עכשיו אינו מחדש בהרבה או מביא נקודת מבט שונה לנושא שאמנם לא נמצא במרכז שיח הכדורגל אך כתבות, מחקרים ודיונים נעשים על כך; גם אם הנושא נמצא בשוליים. לכן החלטתי לכתוב את הטור הראשון הזה, בסדרת טורים ולהתייחס למקרים שונים, למקרים שלא סיקרו את המרכז ואפילו לא את השוליים – אני רוצה לספר לכם על מקרים שנזרקו מחוץ לשוליים, על מאמנים שלאחר פיטורים תמוהים ואף מרגיזים נעלמו כלא היו, על ההתרחשות מהתחלתה ועד סופה על ומחוץ למגרש.

טור ראשון בסדרת טורים על המאמנים שנעלמו לאחר שפיטורם גרם להתרעמות אצל האוהדים והתקשורת והפעם – נייג'ל פירסון.

נייג'ל פירסון – לסטר

האסוציאציה הראשונה למילה לסטר כיום תהיה משהו בסגנון – "סיפור סינדרלה", היופי בספורט, ניצחון האנדרדוג וכו'. אך לפני שקלאודיו ראניירי הגיע באופן מפתיע ללסטר ובאופן מפתיע עוד יותר הוביל את השועלים לאליפות היסטורית אימן אותם המאמן האנגלי הקשוח נייג'ל פירסון. פירסון אימן את לסטר בשתי קדנציות, כאשר בקדנציה השנייה הוא התאושש מהדחה של הקבוצה בפלייאוף העלייה לפרמיירליג בעונת 12-13 והוביל את הקבוצה בעונה לאחר מכן לסיום בראשות טבלת הצ'מיונשיפ ועלייה עם הצהרת כוונות לפרמיירליג. תשעה ניצחונות ברציפות במהלך אותה עונה  היו שיא לקבוצה שהביאו למאמן את תואר מאמן החודש בינואר 2014 כמו גם במרץ לאחר שהקבוצה השלימה רצף של 20 משחקים ללא הפסד.

בפרמיירליג הדברים לא הלכו בקלות, למרות פתיחה לא רעה שכללה תוצאות תיקו נגד ארסנל בבית וסטוק בחוץ, הפסד לצ'לסי וניצחון מרשים 5-3 על מנצ'סטר יונייטד הקבוצה בילתה ארבעה וחצי חודשים במקום האחרון. במשחק נגד קריסטל פאלאס בחודש פברואר נייג'ל פירסון חנק את שחקן האחרונה ג'יימס מק'ארתור והגרדיאן יצא בפרסומים שהמאמן בעל המזג החם פוטר ושההודעה נמסרה למאמן עצמו. כבר באותו הערב לסטר יצאה בהודעת הכחשה ונראה היה שהאירוע גרם למהפך בראשו של פירסון שלקראת סוף העונה הוביל את הקבוצה לריצת קאמבק חלומית עם שבעה ניצחונות בתשעה משחקים וסיום במקום ה-14 בליגה. הרחק מהמקום בו שהו במשך רוב העונה. על מנת להבין את גודל ההישג צריך לדעת שלסטר היא הקבוצה השלישית בסה"כ בהחסטוריה של הפרמיירליג ששורדת לאחר שישבה במקום האחרון בתקופת הכריסמס.

דילי דינג דילי דונג, קלאודיו ראניירי

אך דווקא לאחר האקורד המז'ורי הגיעה הנפילה – ב-30 ביוני 2015 לסטר הודיעה על פיטוריו של המאמן שבחודש אפריל קרא לעיתונאי – "יען" (Ostrich) ו"טיפש" ((Daft, Stupid לאחר הפסד 3-1 לצ'לסי כאשר ההודעה הרשמית של המועדון הייתה שמערכת היחסים בין פירסון להנהלה לא הייתה "מעשית" יותר. בהמשך התברר שהמאמן פוטר משום שבנו ג'יימס אשר היה שייך לסגל הרחב של לסטר ושיחק בעיקר ברזרבס צולם בידי שלושה שחקני הקבוצה כמשתתף בקלטת סקס גזענית. שבועיים לאחר שפוטר, קלאודיו ראניירי התמנה להיות מאמנה של לסטר והשאר היסטוריה. אך מה קרה לפירסון? לאחר שנה מחוץ לקווים, פירסון מונה בסוף מאי לתפקיד המאמן בקבוצת הצ'מיונשיפ דרבי קאונטי. הקבוצה שבמשך כמה עונות שמה לעצמה כמטרה ברורה עלייה לפרמיירליג פישלה במשימתה עונה לאחר עונה כאשר הקבוצה בשלושת העונות לפני הגעתו של פירסון הודחו השוורים פעמיים מפלייאוף העלייה ופעם אחת נקלעו לרצף רע לקראת סוף העונה מה שהוציא אותם מהטופ שש והשתתפות בפלייאוף העלייה. בתקופה הזו בקבוצה עברו שמות כמו: נייג'ל קלואו, סטיב מקלארן, פול קלמנט ודריוס ואסל.

נראה היה שפירסון הוא האיש הנכון להצעיד את הראמס קדימה. הוא הביא בקיץ את מאטיי וידרה מווטפורד (8 מיליון) והמגן/קשר איקצ'י אנייה גם כן מווטפורד. נראה היה שיש לו קבוצה טובה לרוץ איתה בצמרת למרות מכירת הכוכב ג'ף הנדריק לברנלי ביום האחרון של ההעברות (10.5). אך לא כך הדבר. ניצחון בודד ב-9 המשחקים הראשונים הייתה הסיבה המשנית לכך שהמאמן הושעה בידי הבעלים. כמה ימים לפני המשחק נגד קרדיף, המאמן ביקר את הבעלים בפומבי על כך שלא נתן לו להשתמש ברחפנים באימונים. הקבוצה ניצחה שלא בהדרכתו של פירסון את קרדיף 2-0 ב-27 לספטמבר, ובאותו יום המאמן פוטר. ב-12 באוקטובר המועדון הודיע על חזרתו של סטיב מקלארן לקווים, האחרון החזיק מעמד בדיוק חמישה חודשים והוחלף במאמן העולה שעשה פלאים בבירמינגהאם גארי ראווט.

כוכב הקבוצה ראייד מאחרז: "לפריסון מגיע לקבל קרדיט על ההצלחה של ראניירי, הוא בנה את הבסיס"

כיום, לסטר שתחת ראניירי זכתה באליפות אך גם כמעט ירדה ליגה בעונה לאחר מכן (מה שהוביל לפיטורי ראניירי עונה אחת אחרי שזכה באליפות היסטורית) ולקיחת המושכות בידי העוזר קרייג שייקספיר שהצליח להביא את לסטר לרבע גמר ליגת האלופות ולהישארות בליגה בעזרת מאזן של 5 משחקי ליגה (ו-6 ביחד עם הגומלין נגד סביליה) מאז שהחליף את ראניירי בהם הקבוצה ניצחה.  הקבוצה סיימה את הליגה במקום ה-12 מה שהקנה לשייקספיר חוזה ל-3 שנים. שייקספיר פוטר באוקטובר האחרון לאחר שש נק' בשמונת המחזורים הראשונים. קלוד פיואל שהחליף אותו צבר 26 מתוך 51 אפשריות ונכון להיום הקבוצה מדורגת במקום ה-8 בפרמיירליג.

לאחר שהוביל את הקבוצה לסיום בחצי העליון של הטבלה למרות שהגיע כמאמן השלישי באותה עונה בחודש מרץ, גארי ראווט קיבל כלים כדי להוביל את הקבוצה קדימה והביא בקיץ את טום האדלסטון, אנדרה ויזדום, טום לורנס, סאם ויינל וג'ו לדלי. למרות פתיחה לא טובה של העונה עם שלושה ניצחונות בלבד לאחר 10 מחזורים כיום הקבוצה נמצאת במקום השני, עם שני הפסדים בלבד מאז המחזור השמיני ונראה שהסיכויים של הקבוצה לעלות לפרמיירליג גבוהים מאי פעם.

מה קורה עם נייג'ל פירסון? טוב ששאלתם. כוכב העלייה וההישרדות של לסטר הדרדר עד לליגה השנייה בבלגיה שם הוא מאמן את לובן. הקבוצה ממוקמת במקום השלישי לאחר 11 מחזורים עם 16 נק' בסיבוב המשחקים השני בליגה לאחר שבסיבוב הראשון סיימה במקום השני שלוש נק' פחות מהמוליכה בירסחוט כאשר מי שזוכה בסיבוב עולה בסוף העונה למשחק פלייאוף על העלייה מול הזוכה בסיבוב השני והמנצחת בין השתיים (במשחק כפול) עולה לליגה הראשונה. 

כיום פירסון מאמן את לובן