מראה שחורה, עונה חמישית, ביקורת

צפיתי בעונה החמישית של מראה שחורה שיצאה היום בנטפליקס ונהנתי. כן, יש חזרתיות מסוימת (לא דבר רע בהכרח). כן, האיכות של הסיפורים מערובת כמו גם השימוש הלא משביע רצון (על פניו) של ההפחדה הטכנולוגית המוכרת מהעונות הקודמות.

אבל מה שמבחינתי עושה את מראה שחורה ליצירה כה מוצלחת הוא העוצמה, הזעזוע, הגרפיות המנטלית (הרבה יותר מהויזאולית, טקסטואלית או אודיו) והמסר (גם אם פעמים מסוימות הוא נדוש ופשטני, הוא מועבר טוב). כל הפרקים הצליחו לשעשע ולהצחיק בתוך הזעזוע, הכאב או הסבל שהיה לב העניין וזו נקודה חשובה מבחינתי.

עכשיו לפרקים (ספויילרים מפה והלאה, במיוחד על פרקים הכוללים סינופסיס חלקי אך רחב 2-3):

סטרייקינג וייפרס - לא סתם הסדרה יצאה דווקא עכשיו בתחילת יוני, חודש הגאווה הבינלאומי (להשערתי). הפרק הראשון סובב סביר סיפור הומוסקסואלי וירטואלי שמערער את חייהם של שני הגיבורים דני וקארל. זה כנראה הסיפור הכי מוזר מבחינת כמה שהוא הזוי. הוא כל כך ביזארי שהוא אפילו לא נתפס כמו משהו של "מדע בדיוני-יצורי (כלבים רובוטיים, דבורים רובוטיות וכו' דברים שהיו בפרקים קודמים ואחרים מצד אחד ואפילו לא (למרות שעל פניו זה "הכי כן") מציאות אלטרנטיבית (דב לבן, סאן ג'וניפרו, משחקים באש) אולי כי אנחנו לא רחוקים מכך במציאות שלנו, בעיקר מבחינה רעיונית אך אני לא רואה שום סיבה שדבר כזה יתקיים בצורה שכזו.

כן זה קצת ביזארי הרעיון של סקס ב-VR שבו מרגישים את כל ה"סנסציות הפיזיות" (כפי שתואר בפרק). אך זה לא שונה מפנטזיות ופטישים שקיימות במציאות שלנו בן אם הן נתפשות כנורמליות או כחריגות. בכללי הפרק הזה מאופיין ברעיון שפני עצמו הוא מוזר אבל לא גרוטסקי-ביזארי. כן מדובר על תופעת שוליים אך אין פה איזו המצאה שלא נראתה כמותה. אך למה בכל זאת השתמשתי במילה ביזארי? כי ה-Setting, של הפרק הוא שלוקח את התופעה השולית והופך אותה לביזארית ולא המעשים, או יותר נכון הרעיונות והסיבות שעומדים מאחורי המעשים.

Virtual too fucking real Reality

בשונה משני הפרקים הבאים ובניגוד מסוים למה שנכתב על הפרק הזה עד כה אני רואה בפרק הזה מסר (מסרים) שאינו פשטני. משום שהמסר הוא לא: "זה בסדר להיות הומו" וגם לא "זה בסדר לתהות תהיות ולפנטז פנטזיות". המסר הוא יותר פתוח וליברלי ואני מאמין שרבים לא יאהבו אותו אך הוא מסתדר עם ראיית העולם האידאית שלי. הביטוי הטוב ביותר הוא הסיום שכולל מערכת יחסים פתוחה דבר שמתקבל בד"כ בבוז ונחשב כבוגדני אך אני מאמין שזה פתרון לסיטואציות מסוימות שעדיף על פתרונות אחרים שמגיעים אליהם מחוסר יכולת להסתדר עם הדילמות שצצות במערכות יחסים. אבל גם כן אסייג, למרות שבאידאל מה שכתבתי לעיל הוא מה שאני חושב, ברגעי הצפייה עצמה הסוף גרם לי לחמיצות, כמה שזה נהדר כשהדיסוננס הזה קורה.

צעירים ויפים כמו זוג יונים

רסיסים – הוא הפרק השני בעל התרגום הלא מדויק לעברית (רסיסים חודרים/מפוצצים יותר מדויק אבל גם לא משהו) והוא כולל את אנדרו סקוט בתפקיד הראשי – מוריארטי משרלוק. I did miss him indeed. ולא לחינם. אחרי הטיזר הקטן הזה נעבור לפרק עצמו ולסקוט ניגע במהלך ונחזור בהמשך. כריס הוא נהג מונית שאוסף אנשים מדי יום מחוץ למשרדים של "סמית'רין" בלונדון, הפייסבוק של העולם המקביל הזה (שד"א מתרחש בהווה ולא בעתיד). הוא שואל אותם אם הם עובדים במקום ובכל פעם מתאכזב מחדש. עד לפעם שעולה מתלמד/סטאז'ר צעיר בשבוע הראשון לרכבו, וכריס חוטף אותו.

הוא מאיים עליו באקדח ובלה בלה בלה אה והוא שונא את זה שכולם תקועים כיום ברשתות החברתיות ובטלפונים שלהם ולא מדובר בזקן טרחן או טכנופוב (על כך בהמשך) ובקטע הזה מתחת לגשר בו הם עוברים מרכב אחד לאחר מוריארטי מזכיר לנו את סקוט, אוי הפוך. השיגעון שיוצא ממנו בזמן ה-Rant על כל הרע בתרבות הצריכה הזו ועל כך שלא רצה שדברים יקרו כך וכמובן על איך שהוא לבוש (ומשם המשיך להעברת הקורבן לתא הבגאז' עם שק לראשו אך לשניות ספורות משום שהאחרון מתחנן לא להיות מוחזק בתא מטען משום שהוא סובל מקלסטרופוביה וכריס מסכים שישב במושב האחורי במידה ולא יעשה שום דבר).

Hands up Sherlock! Or I'll put a bullet in John

בנסיעה ברכב החדש כריס עובר ליד תחנת דלק בה בדיוק מתדלקים שוטרים. שוטרת מבחינה במראה חשוד ברכב העובר של כריס ומתחיל מעקב מוזר במיוחד שבו ברור גם לעוקבים וגם לנעקב ששני הצדדים יודעים על קיום הצד השני. באותה המוזרות שני הרכבים עוצרים וברגע שהשוטרים יוצאים מהרכב כריס מזנק ומתחיל מרדף שמסתיים בסוג של שדה ממנו הפרק ימשיך את התרחשותיו המרכזיות עד סופו. השוטרים מבינים במה מדובר אך גם מבינים שלכריס יש אקדח ונסוגים לאחור תוך קריאה לתגבורת. שכוללת שוטרת בכירה, מערך צלפים ומנהל משא ומתן.

בחזרה לכריס שכבר הבנו שהוא לא באמת רוצה לירות בבחור הצעיר אלא הוא צריך אותו למשהו (לא סתם חיפש אדם שעובד בחברה). הוא רצה לדבר עם בילי באוור, מייסד סמית'רין – המארק צוקרברג של העולם הזה (אבל יותר סקסי, פילוסופי וסאחי). כריס מבקש מבן הערובה שלו שישתמש בקשריו הענפים (מתלמד, שבוע בחברה) על מנת ליצור קשר עם באוור. למרות הכוח המשמעותי שיש לקורבן בחברה יש לו אנשי קשר, אך הם בטלפון שנשאר ברכב הקודם. בעזרת שם של מנהלת (מנהלת גיוס?) וגוגל כריס מוצא טלפון ומתקשר אליה וכאשר היא מבינה שלא מדובר במתיחה (כריס שולח לה תמונה) היא נאלצת לערב את קברניטי הרשת החברתית בארה"ב.

שם יד ימינו של באוור, יועץ הכספים והאסטרטגיה והאנליסטית מנסים לקנות זמן ולהבין את הסיטואציה תוך כדי שיחה עם כריס. הם מצליחים לעלות על הקו שלו ולשמוע כל מה שהוא אומר (שלא בזמן שיחת טלפון) מבלי שהוא ידע. בין לבין נוצר קשר בין הקברניטים האמריקאים, נציג היספני (איך לא ( של ה-FBI והצוות המשטרתי שנמצא בזירת האירוע. הם ביחד לומדים אחד מהשני על כריס, על העבר שלו. על כך שהיה מורה ואין לו עבר קרימינלי, ההיפך הוא היה בצד הנפגע כאשר נפגע על ידי רכב אחר של נהג שיכור בתאונת דרכים. בהמשך גם מתברר שאשתו העתידית נספתה בתאונה. וכאן כבר אין ספק גם לספקנים הגדולים ביותר שמשהו מריח מסריח מבחינת הנסיבות שהביאו את כריס למצב הזה.

בהמשך מנהל המו"מ דיוויד בטוח שהוא יודע איך לדבר עם כריס, אך האחרון כפי שכבר הבין דיוויד עצמו ואנחנו הצופים אינטליגנט והוא מספר לדיוויד בדיוק את שיטות הפעולה של אדם המנהל משא ומתן עם אדם שמחזיק בני ערובה מה שגורם לו להודיע לאחרון על כך שהוא סופר עד 50 ושאם הוא לא יתרחק הוא ירה בקורבן. המאמצים ליצירת הקשר בין כריס לבאוור ממשיכים להיות למוטיב המרכזי בפן האקטיבי של הפרק באותם רגעים. בין לבין כריס מספר לבן הערובה שהנשק אינו אמיתי אך משום שכל הצדדים שמולו שומעים אותו הם מדברים על כך ומוכנים לפעול, כך גם הילדים שהיו באזור עוד כשהתנהל המרדף. אז הם המשיכו לצלם כי זה מגניב (והמשטרה לא פעלה מספיק כדי לסלק אותם) ופרסמו ברשת החברתית שהאקדח של סטיב מזויף. השוטרים החליטו לקחת את השאר על עצמם ולהתקדם לאט לעבר כריס שנראה כבר פחות מאיים עד שהאחרון הוציא את היד שהחזיקה באקדח "המזויף" מהחלון וירתה ירייה, זאת לאחר שכריס נכנס לרשת החברתית וקרא את מאות הפוסטים שטענו (כפי שבילף) שהנשק לא אמיתי.

לא מעניין אותי שאתם עסוקים יותר מהרגיל, אני רוצה לדבר עם נציג שירות של הוט

מיד לאחר שירה הוא נפגע בכתף מצלף והרים את הטלפון לדבר עם כל הצדדים שמאזינים לו (כולל בילי בוואר בשלב הזה) והוא נותן אולטימטום של חמש דק' לדבר עם האחרון. בשלב הזה רואים שיחה משולשת בין באוור שנמצא  באזור מבודד ביוטה, הפמליה שלו והסוכן של ה-FBI כאשר הוא מתעקש שיתנו לו לדבר עם כריס. שני הצדדים האחרים בשיח מתעקשים שזה מסוכן ושהוא יכול לסחוט את באוור ואת החברה שלו אך באוור לא מאמין למשמע אוזניו ולדברים הציניים משהו שנאמרים. הוא מוצא את הטלפון של כריס בעצמו בעזרת חיפוש המשתמש שלו במערכת של סמית'רין ושם נמצא גם מספר הטלפון שלו.

באוור מתקשר וכריס דורש ממנו שיקשיב לו. הוא שופך את ליבו ומספר על אותו ערב שבו ארוסתו נהרגה בתאונת דרכים. על כך שהוא הוריד את הראש לטלפון לשנייה כדי לראות מי הביא לו לייק לתמונה של כלב. וכל הזמן הזעום הזה הספיק על מנת שתקרה התאונה הנוראית שהרסה לו את החיים. למרות שבאופן רשמי מי שאשם הוא הנהג הפוגע השיכור שנהרג בעצמו בתאונה, כריס מאמין שהוא האשם הבלעדי והוא החזיק זאת בליבו ורצה לשתף זאת עם הבעלים של הרשת החברתית אשר "בגללה" הוא איבד את הריכוז. ממכרת הוא קרא לרשת תוך שהוא אומר לבאוור – "bit of user feedback. Maybe a factor in your next update".

באוור מספר לכריס על כך שהוא בכלל לא רצה להגיע למצב כזה ושהרשת יצאה משליטתו אך לכריס לא אכפת והוא אומר לבאוור שהוא רק רצה שיקשיב ושעכשיו הוא יכול להיפרד מהעולם ושהוא מראש לא תכנן לפגוע במתלמד. לאחר שהוא חותך את האזיקון שבו אזוק ג'יידן ומפציר בו לצאת מהרכב האחרון לא יכול לעשות זאת בעקבות נעילת ילדים שהפעיל כריס. תוך כדי שהוא מנסה לבטל אותה הוא מניח את האקדח וג'יידן מנסה להשתלט על האקדח על מנת למנוע מכריס להתאבד. לאחר ירייה שפספסה של הצלפים, יש פגיעה ממיתה בכריס.

בסוף הפרק רואים אנשים בחיי היום-יום מקבלים התראה על החדשות שהן עלילת הפרק וממשיכים את חייהם כרגיל. גם בילי באוור מוריד שוב את החלוק ומתיישב להמשיך את המדיטציה/ויפסאנה שבה היה לפני שהטרידו את מנוחתו. יש כאן מסר מעורב. מצד אחד המסר הפשטני והמוכר של השפעת הרשתות החברתיות ומחיר ההתמכרות שלנו אליהן. אך אני רואה כאן עוד מסרים ואמירות, לא בהכרח עמוקות או חדשניות אך לא ראיתי התייחסות רבה אליהן בביקורות וטורים. ישנה ביקורת על המציאות שלנו שהרשתות החברתיות הן כל-יכולות ומחזיקות במידע עלינו שאין אפילו לרשויות. זאת הקונטרה לכל הסיפורים של מכירות המידע של פייסבוק והציטוטים שלה ושל גוגל לכל דבר שאנו אומרים בעזרת הטלפון.

יש אמירה ברורה של האופן בו אנו מקבלים בשורות איוב מסוימות שלא קשורות אלינו ואנו פשוט ממשיכים הלאה ומתעלמים (הקצנה מסוימת, החברה שלנו עדיין יותר אמפתית, אך דברים כאלה אכן נשכחים) במיוחד אך הדבר נתפש אצל באוור מהל הרשת החברתית (כנ"ל, רשתות חברתיות מנסות לפעול למען ביטחון הגולשים בעיקר לאחר טראומות אי אלו ואחרות שקרו לאורך השנים). אך אמירה פחות ברורה ולא פחות חשובה שאני תוהה אם באמת קיימת היא סביב עניין ההאשמה העצמית והצורך לקריאה לעזרה , הימנעות משמירה בפנים ופיתוח אובססיה. הרי בקלות היה ניתן לתת לכריס להתאבד ללא המאבק של ג'יידן ולרוץ ישר לסוף שבו כולם מתעלמים מהידיעה וממשיכים את חייהם כרגיל, אך העובדה שהקטע הנ"ל נכלל גורמת לי לתהות בכל הקשור למסר הנוסף הזה.

אנדרו סקוט עושה חסד עם כריס ועם הפרק. כבר מתחילת הפרק כאשר הוא נראה כמו פסיכופת בלבד הצופה רואה נורות אזהרה בקשר לקביעה הזו בעזרת האופן שבו סקוט הוא כריס. אפשר לנתח רבות את כל הסיטואציה של חוטף-קורבן-ניהול מו"מ-איומים כמה הם תיאטרליים, ריאליים או לא מקוריים אך אני לא רואה בזה צורך. סקוט גרם לי להרגיש את הכאב האמיתי והנואש של כריס שעשה מעשה גרוטסקי על מנת שיקשיבו לו (מסר נוסף (נדוש) אך חשוב בכל השיח של רשתות חברתיות וחברה מודרנית, חוסר הקשבה). לסיכום דבריי – הפרק הזה הוא האהוב עלי מבין השלושה הרבה בזכות אנדרו סקוט והכאב האמיתי של כריס בניגוד לסיפור ולהתרחשויות שפוגעות בסימפטיה והאמפתיה, הכאב שמעביר סקוט הוא אמיתי.

באוור

רייצ'ל, ג'אק ואשלי טו – הפרק האחרון שכולל בקאסט את מיילי סיירוס שמזכירה מעט את החיים הכפולים של הדמות "האנה מונטנה" רק פחות Family friendly. הפרק סוגר מעגל רעיוני של העונה – טשטוש הקשרים החברתיים דרך/בעזרת/בגלל הטכנולוגיה או תפיסת החברה את הטכנולוגיה. הפרק הזה דומה יותר לפרק הראשון של העונה כי הטשטוש בא בעקבות AI. רייצ'ל מבקשת ליום הולדתה ה-15 את הרובוט החדש "אשלי טו" שהינו גרסת AI של זמרת הפופ האהוב עליה אשלי או. רייצ'ל יחד עם אביה ואחותה הבכורה עברו דירה ואין לה חברים בבית הספר החדש אז היא מוצאת נחמה ומפלט ברובוט שמעודד אותה כמו הדמות של אשלי או עצמה.

אשלי טו משכנעת את רייצ'ל להשתתף בתחרות כשרונות של בית הספר בו היא תבצע ריקוד לאחד מלהיטיה של אשלי או. לקראת סוף הריקוד היא מועדת ובדרך הביתה בהרכב עם אביה ואחותה בוכה. היה ניתן לשער שהפרק הזה ילך לכיוון של התאקלמות, יחס חברתי (אולי בריונות), הסכסוכים בין האחיות בגלל ההשפעה של הרובוט וכו'. אך כל זה לא יקרה בפרק שבו יש את מיילי סיירוס. לאשלי או נמאס מחיי הכוכבות המרירים והרובוטיים מהתרופות שגורמים לה לקחת על מנת להחזיק אותה "קצר" ומהעובדה שהיא כבולה בחוזה לדודתה שגידלה אותה ומשמשת כסוכנת המפלצתית שלה.

כאשר האחרונה לומדת על מחשבותיה של אשלי דרך יומנה, הלפטופ שלה ועל ההתנהלות שלה עם התרופות. בפיצוץ בין השתיים בארוחה משותפת הדודה מספרת על כך שכללה את כל הכדורים באוכל של אשלי מה שמביא אותה לקומה.  רייצ'ל ואחותה רואות זאת בחדשות והמצפון של ג'אק היכה בה והיא החזירה את הרובוט לרייצ'ל (שהייתה בטוחה שאחותה זרקה אותו כפי שסיפרה לה בעקבות האופן שהוא השפיעה עליה, אך היא החביאו בעליית הגג). בינתיים עוברת כחצי שנה, אשלי עדיין בקומה אך ממשיכה ליצור. בעזרת עזרים טכנולוגיים (מראה שחורה, היי) הדודה מצליחה לפענח את ההלחנות של אשלי בחלומות שלה גם ללא תקשורת של האחרונה עם העולם החיצוני. היא צריכה עשרה שירים לאלבום החדש. הצעד הבא הוא להשתמש באלפי ההקלטות של אשלי או לרובוט אשלי טו ולהשתמש בהם על מנת לשיר את השירים שהיא כתבה והלחינה תוך כדי שהיא בקומה.

האנה מונטנ... אשלי או

בין השלב האחרון ליצירת הולוגרמה של אשלי שתופיע במקום הגרסה האימתית. האשלי טו של רייצ'ל שנמצאת בחדר של האחיות בו הטלוויזיה דלוקה ומסופר הסיפור על נפלאות הטכנולוגיה בסיוע להמשך היצירה של אשלי המשותקת נאמר המשפט שמדליק את הרובוט: Ashley, wake up. הרובוט החכם ששומע ורואה את מה שקורה מתחיל "להשתגע" על המדף ותופס את תשומת הלב של רייצ'ל שישבה עם אוזניות ליד וקראה ספר. הרובוט נופל ומתקלקל והאחיות אצות למרתף של אביהן שהזכיר לי משום מה את ריק מ"ריק ומורטי" ומצליחות לתקן את הרובוט.

אך הרובוט לא חוזר לפעול באותה צורה, הוא הופך לאשלי או האמתית, למוח והבינה שלה תוך שגופה משותק. לאחר שהאחיות משתכנעות שהן מדברות עם אשלי האמיתית ושללכת למשטרה עם רובוט זה לא רעיון טוב. הן עוזרות לרובוט לפרוץ לביתה שלי אשלי המקורית על מנת שתוכל להוריד הוכחות המפלילות את הדודה. מה שקורה בפועל זה שאשלי טו עם הבינה של אשלי או, מנתקת את האחרונה ממכשיר ההנשמה והורגת אותה. אך לא לזמן רב.

המאבטח של הכוכבת מקבל שיחה מהרופא שלה על כך שיש פעילות מוזרה במכשיר המשאיר אותה בחיים ולפני שהאחרון עולה ומגלה לאן נעלמה אחותה של "המדבירה" ג'אק, היא זורקת עליו רימון טייזר בהכנה ביתית של אביה ומקווה שהוא הוריד את המתח. בינתיים אשלי האמיתית מתעוררת (כן, היא לא מתה בסוף) והבנות מסתתרות מאחורי מיטתה. הרופא מעדכן את הדודה שאומרת שהיא צריכה את אשלי בחיים עד שייחתם החוזה החדש. ג'אק מכה את הרופא עם צלחת מתכת (כזאת שרופאים שמים עליה את כלים שלהם) לפני שהוא מחזיר את אשלי לקומה ותוך כדי שהוא דוחק את ג'אק לקיר רייצ'ל לוקחת את המזרק והרופא חולם חלומות פז.

כן, הרובוטים האלה קיימים במציאות, לא הם לא עד כדי כך חכמים או מתקדמים

השלישייה (האחיות ואשלי או) יחד עם אשלי טו בעלת התודעה בורחים להופעה החדשה של ההולוגרמה. סוף טוב הכל טוב, אשלי מפסיקה לשיר שירים חיוביים נדושים ויחד עם ג'אק מבצעת שיר רוק על כמה היא שונאת את דודה שלה החמדנית. אז במקום ללכת עד הסוף עם הטשטוש שנוצר בעקבות AI בקשרים חברתיים (דברים שמראה שחורה כבר נגעה בהם בעבר) המוטיב המרכזי היה חייה "הזוהרים" של כוכבת (גם דבר שנעשה בעבר בסדרות רבות). השילוב של שני המוטיבים חינני ומעניין גם אם הפרק לא רק נדוש אלא גם מעט שטחי והדודה קיבלה את שלה ואשלי או המשיכה בדרכה שלה.

 כאמור הסדרה זמינה בנטפליקס מאתמול (ה-5/5).

הפלופים הנסתרים - סיפורם של השחקנים שלא זכרנו שבכלל "משחקים" בפרמיירליג 18/19

זאת עונה שלישית שאני כותב בה את "הפלופים הנסתרים". כבר ניתן לראות שינויים ומגמות. הפעם, היה קשה יותר לבחור את מי לכלול בכתבה משום שלא היו הרבה פלופים נסתרים וגם רוב אלה שהיו, לא עומדים ברף הגבוה (נמוך) שהציבו שחקנים מהשנתיים הקודמות. אז במידה והדבר עדיין לא ברור – הכתבה סוקרת את השחקנים שהכישלון שלהם טמון בכך שאנו אפילו לא זוכרים שהם בפרמיירליג והם בעלי הופעות ומשחקים מועטים מסיבות אי אלו ואחרות.

פבירסיו – פולהאם

השוער הספרדי שהגיע מבשקיטאש תמורת כשש מיליון יורו. ערך בסה"כ שתי הופעות בליגה, ישב 17 פעמים על הספסל וספג חמישה שערים. זה אולי השם שירים הכי הרבה גבות על היכללותו בכתבה. מדובר בשוער, עמדה שלא עושים בה רוטציה ובמקרה של פולהאם לפברי תחרות לא רק עם סרחיו ריקו שפתח ברוב המשחקים במהלך העונה והוא מושאל מסביליה, אלא גם מרכוס בטינלי שהיה השוער שעלה עם פולהאם לפרמיירליג. מה גם שאנו רואים את קבוצות הפרמיירליג מחזיקות על הספסל או אפילו ביציע שוערים איכותיים במיוחד. בין אם אנגוס גאן בסאות'האמפטון, דני וורד בלסטר או ג'ו הארט בברנלי שיושבים על הספסל ובין שוערים איכותיים שלא זוכים אפילו להיכלל בסגל בניהם – אלדין יקופוביץ' בלסטר, פרייזר פורסטר בסאות'האמפטון או רוב אליוט בניוקאסל.  

אז למה פברי בכל זאת נמצא בכתבה? כמה סיבות - פברי הגיע להיות שוער ראשון. ניתן להתווכח על העניין משום שבקיץ (כאמור) הגיע גם שוערה של סביליה סרחיו ריקו, אך יש נקודות אשר מאששות את הכוונה לתת את אפודת השוער לשוער שהגיע מטורקיה. ראשית, יותר מסביר, להניח שמרכוס בטינלי לא היה בתכניות של יוקאנוביץ' והמועדון כשוער הפותח. רוב הקבוצות אשר עולות מהצ'מפיונשיפ לא שומרות חסד לשוער שעשה זאת איתן ומביאות שוער בכיר יותר (וניל את'רידג' בקרדיף הוא מיעוט ויוצא דופן). פברי הגיע לפני ריקו. האחרון הגיע בהשאלה כאשר על פברי כאמור שולם כסף. לא ברור מה הסיבה שהביאה להשאלת ריקו. אפשרות שלא הייתה קודם לכן? דחיקת בטינלי מחוץ לסגל מסיבות מקצועיות? או אולי אפילו חוסר התרצות מפברי באימונים ובהכנות (למרות שהגיעו בסה"כ בשבועיים הפרש).

סביר להניח שעדיין לא השתכנעתם בדבר הטענה לגבי זהות השוער הראשון. בכל זאת ריקו הגיע מקבוצת צמרת בספרד. אך לעומת ריקו שערך 24 הופעות בהן ספג 36 שערים בקבוצה חזקה כמו סביליה (בניהן חמישיות מאייבאר, בטיס ושתי המדרידיות כמו גם רביעייה מולנסיה). פברי שיחק את כל 34 המשחקים של בשיקטאש בליגה והוציא את הכדור מהשער רק 30 פעמים, הכי מעט בליגה הטורקית בעונת 17-18. אבל יותר מהכל. בעונה בה בפולהאם עוברים שלושה מאמנים, היא הקבוצה בעלת ההגנה החלשה ביותר (ספגה 81 שערים) ועד חודש אפריל, כאשר היה ברור שהקבוצה תרד, שמרה על שער נקי פעמיים בלבד. אין דרך אחרת לקרוא לשוער במעמד של פברי שערך אך ורק שתי הופעות.

פברי סופג מזאהה בהפסד 2-0 לקריסטל פאלאס

בן גיבסון ומאתיי וידרה – ברנלי

בעונת 17-18 ברנלי הפתיעה את כל הליגה וסיימה במקום השביעי. הקבוצה האפרורית של שון דייץ' הייתה בעלת ההגנה השישית הכי חזקה (39 שערי חובה) וההתקפה השישית הכי חלשה (36 שערי זכות) וזאת למרות שאת הרוב הגדול של העונה העבירה ללא השוער המצטיין, טום היתון שגמר את העונה מוקדם בגלל פציעה והגנה שכללה בסה"כ שבעה שחקנים על ארבע עמדות עם פיל ברדסלי וסטיבן וורד אשר עברו את גיל 30. זאת לעומת "שדרוג" ההתקפה עם שחקנים כמו אארון לנון, ג'ורג' קווין אנקודו, נאקי וולס והחלוץ הראשי כריס ווד שהיה למלך השערים עם עשרה שערים בלבד. וולס לא כבש ולו שער אחד והחלוצים שכבר היו בקבוצה - סם ווקס ואשלי ברנס חלקו בניהם כ-3000 דק' משחק ו-12 שערים. בברנלי עשו חושבים והסיקו מסקנות.

גיבסון, את המדים האלה של ברנלי הוא הכיר טוב

בן גיבסון הגיע ממידלסבורו איתה שיחק בפרמיירליג בעונת 16/17 כאשר הוא משחק את כל הדקות בקבוצה שירדה מהמקום ה-19 וזאת למרות שהיו עשר קבוצות שספגו יותר שערים מבורו (וגיבסון הוא אחד הגורמים המרכזיים לכך). גם בצ'מפיונשיפ בעונה שעברה, הוא המשיך להרשים ולא להחמיץ דקות (כמעט) עם 47/48 הופעות. נעדר רק ממשחק אחד בגלל צבירת צהובים. בין לבין גם זומן כמה פעמים לנבחרת אנגליה הבוגרת. מכאן לא קשה להבין למה דרכו בחזרה לפרמיירליג הייתה סלולה. הקבוצה הייתה צריכה בלם נוסף לאחר הנס ההגנתי שקרה בעונה שעברה. מה בפועל? הופעה אחת בלבד, 63 דק', שער אך יותר מהכל חלק מרכזי בתבוסה 5-1 לאברטון עם חמישה שחקנים בהגנה, ניסוי טקטי אותו ערך דייץ' וכמובן שלא חזר אליו.

מאתיי וידרה הגיע מדרבי לניסיון נוסף (נואש משהו) בפרמיירליג. הצ'כי שבעונתו הראשונה באנגליה במדי ווטפורד בצ'מפיונשיפ הרשית 22 פעמים צד את עיני קבוצות הפרמיירליג והושאל לווסט ברומיץ' בה כבש שלושה שערים ב-23 הופעות. חזר לווטפורד, חזר להבקיע – 16 שערים בעונת 14/15 ועלייה לפרמיירליג. בליגה הבכירה? שלוש ישיבות על הספסל ומעבר בהשאלה לרדינג מהצ'פיונשיפ בדד-ליין דיי בקיץ. שלושה שערים בלבד והפעם בצ'מפיונשיפ ב-31 הופעות. בעונת 16/17 עשה את הקאמבק הקצרצר לפרמיירליג ושיחק שתי דק' במדי ווטפורד ובימים האחרונים של אוגוסט נמכר לדרבי. הצ'כי המשיך להציג יכולת חלשה – חמישה שערים ב-33 הופעות (20 בהרכב) אך בעונת 17/18 וידרה חזר לעצמו עם 21 שערים ב-42 הופעות (35 בהרכב) מה שהביא אותו פעם נוספת, להיות שם מבוקש בפרמיירליג.

אז ברנלי שילמה על התענוג בתקווה שיעזור לקבוצה לבצע את המטרה הבסיסית של משחק הכדורגל – הבקעת שערים. מה קרה בפועל? 13 הופעות אך 311 דק' בלבד ושער בודד. ברנלי אמנם הבקיעה יותר שערים כאשר סיימה עם 45 שערי זכות (תשע יותר מעונה שעברה) אך המיקום היה פחות טוב בלשון המעטה. ברנלי סיימה את העונה קרוב לתחתית במקום ה-15. ההגנה? נס חד פעמי. 68 שערים ספגה הקבוצה העונה המאזן החמישי ברעתו.

מאתיי וידרה מהלטט בחזרה לצ'מפיונשיפ?

סאגלר סוינקו – לסטר

למרות שעל הקווים של השועלים עמד ברוב עונת 17/18 המאמן קלוד פואל שידוע כמאמן הגנתי ולמרות הצטרפות הבלם האנגלי הארי מגוואייר שלא החמיץ דקה בליגה (ובדיעבד היה לאחד העוגנים בנבחרת האנגלית שהגיעה בקיץ לחצי גמר המונדיאל) לסטר ספגה 60 שערים, המאזן החמישי הגרוע ביותר. יוהאן בנלועיין ערך הופעה אחת בלבד ולא היה בתכניות שוחרר לנוטינגהאם בינואר האחרון. אלכסנדר דרגוביץ' (שנכלל ברשימת הפלופים של שנה שעברה) חזר מההשאלה הכושלת בלסטר ללברקוזן. והקבוצה נשארה עם שני בלמים – הארי מגוואייר המצטיין והמוביל וווס מורגן הקפטן, זוכה האליפות ההיסטורית (כאשר הוא לא מחמיץ דקה) שחגג בינואר האחרון 35.

כמובן שבקיץ הגיעו חיזוקים לשלל עמדות על המגרש בכלל ולמרכז ההגנה בפרט. ג'וני אוואנס בדיוק ירד ליגה עם ווסט ברומיץ' אלביון והוא לא היה צריך לחפש הרבה זמן איך לחזור לליגה הבכירה. סעיף השחרור הנמוך שלו כמו איכותו וניסיונו הרב הביאו אותו להיות לרכש הראשון בקיץ האחרון. אך בליגה כמו הפרמיירליג שלושה בלמים לא אמורים להספיק לקבוצה שרוצה לפחות להתברג במרכז הטבלה. במיוחד כאשר שניים עברו את ה-30. לכן בתחילת חודש אוגוסט הגיע הבלם הטורקי הצעיר המבוקש סאגלר סוינקו תמורת סכום שיא לבלם בלסטר של כ-21 מיליון יורו מפרייבורג הגרמנית.

הוא הגיע עם פציעה ואת העונה לצדו של הארי מגוואייר פתחו ג'וני אוואנס ווס מורגן לסירוגין. למרות שהפציעה השביתה אותו בסה"כ מעט יותר משבועיים (בפועל כשהוא שחקן לסטר) את הופעת הבכורה שלו הוא ערך אך ורק בחודש אוקטובר בתיקו אחת עם ווסטהאם. מאותו משחק הוא שיחק בסה"כ חמישה משחקים נוספים כאשר הוא משלים שתי הופעות רצופות פעם אחת בלבד לאחר שהחליף את ג'וני אוואנס בתחילת דצמבר ובמשחק הבא פתח יחד עם ווס מורגן משום שגם הארי מגוואייר היה פצוע. סה"כ שיחק 371 דק', פתח ארבע פעמים וישב על הספסל 11 פעמים בלבד.

סוינקו, יקר אבל לא על חשבון ג'וני אוואנס

אדאמה דיאקבי – האדרספילד

בעונה שעברה, כאשר האדרספילד עלתה לראשונה לפרמיירליג היא הצליחה להינצל מירידה בעיקר בעזרת הגנה כי התקפה לא הייתה לה. הקבוצה הבקיעה הכי מעט בליגה (יחד עם סוונסי, 28). מלך השערים של הקבוצה היה סטיב מוני עם שבעה שערים בלבד, לורן דייפוטרה היה סגנו עם ששה, אליאס קאצ'ונגה וג'ו לולי כבשו שער אחד בלבד כל אחד וקולין קוואנר לא הבקיע ולו שער אחד – כל השחקנים הנ"ל חלוצים.

בחזרה לזמננו – האדרספילד הייתה היורדת הראשונה העונה. היא צברה בסה"כ 16 נק' והייתה בעלת ההגנה השנייה הכי חלשה (76 שערי חובה). מה לגבי שערי זכות וחלוצים? בקיץ הקבוצה הנחיתה שני חלוצים – אייסק אמבנזה בהשאלה ממונפלייה ואדאמה דיאקבי שעליו הקבוצה שילמה כעשר מיליון יורו למונאקו. שני החלוצים צעירים (23, 22 בהתאמה) וסביר להניח שהייתה ציפייה שיובילו את הקבוצה ויעזרו לחלוצים האחרים?

האחרים מה איתם? סטיב מוני כבש שני שערים, קצ'ונגה ודייפוטרה ללא שער. מלך השערים של הקבוצה הוא בכלל חלוץ אחר שעוד לא הוזכר – קרלן אהריין גרנט שהגיע בינואר מצ'רלטון מהליג ואן וכבש ארבעה שערים. ודיאקבי מה שלומו? הקבוצה הזו, האדרספילד הייתה כה מיותרת בעיני אוהדים רבים שאין יותר מדי מה להרחיב. הצרפתי הצעיר ערך 12 הופעות בלבד, 551 דק' ולא כבש אף שער.

דיאקבי, אולי יצליח יותר בצ'מפיונשיפ

לוקאס פרז – ווסטהאם

בעונת 17/18 הושאל מארסנל לקבוצה ממנה נרכש במקור דפורטיבו לה קורוניה הוא כבש שמונה שערים ב-35 הופעות. נתונים הרבה יותר מרשימים מהנתונים שהיו לו בארסנל אך די רחוקים מהנתונים שבגללם ארסנל שילמה ללה קורוניה 20 מיליון יורו. בקיץ האחרון הגיע ווסטהאם ורכשה את החלוץ מארסנל תמורת כחמש מיליון יורו כחלק מהפרויקט השאפתני שנעשה בקבוצה.

למרות שהגיע מארסנל (יחד עם ווילשר) הוא ממש לא היה השם הגדול שהגיע לווסטהאם בקיץ. פיליפה אנדרסון ואנדריי ירמולנקו היו שני השמות הגדולים שהגיעו להתקפת הפטישים והיו אמורים להוביל את הקבוצה יחד עם מארק נובל, מנואל לאנזיני ומרקו ארנאטובויץ'. אך תכניות לחוד ומציאות לחוד. לאניזני נפצע לפני המונדיאל וחזר רק לקראת סוף העונה, ירמולנקו נפצע באוקטובר ונעדר מאז. ארנאוטוביץ' חווה 8 פציעות שונות קצרות טווח, גם צ'יצאריטו נעדר כמה פעמים ובאופן כללי לא היה נראה שפלגריני מחבב אותו. אנדי קארול... אין מה להרחיב.

ווסטהאם, למרות פתיחה קשה ועוד המון פציעות של שחקנים רבים בדרך (מקום שלישי בהכי הרבה פציעות בימים ששחקנים נעדרו בליגה). הקבוצה הצליחה לסיים במקום העשירי. אך למרות כל הפציעות ולמרות שפרז יכול לשחק בכמה עמדות בהתקפה החלוץ הספרדי ערך בסה"כ 15 הופעות, 468 דק' בהן כבש שלושה שערים.

פרז, לא הצלחה מסחררת באנגליה

ראויים לאזכור

מארק נבארו – ווטפורד: המגן/בלם הגיע בקיץ מאספניול תמורת גרושים. כנראה שבמועדון חשבו שהם מצאו עוד קיקו פמיניה. אבל קשה לדעת אם השחקן עורך רק שתי הופעות (84 דק').

דומיניק סולאנקה – בורנמות': החלוץ שלא שיחק דקה בליברפול העונה עבר לדרום אנגליה תמורת 21 מיליון יורו בינואר. ערך 10 הופעות, 341 דק' וללא שערים.

מוחמד אלייאנוסי – סאות'המפטון: הקדושים שילמו 16 מיליון פאונד על הוינגר שערך בסה"כ 16 הופעות, 790 דק' ולא כבש שערים.

איסק אמבנזה – האדרספילד: השם שלו כבר עלה בקטע על דיאקבי. השער היחיד של החלוץ נכבש נגד מנצ'סטר יונייטד במחזור הלפני אחרון בתיקו אחת. יש לו 22 הופעות אבל רק 981 דק'.

אלירזה ג'אהחנבאש – ברייטון: הקיצוני האיראני הגיע בקול תרועה לברייטון ששילמה עליו כ-20 מיליון פאונד. מלך השערים בהולנד בעונה שעברה (21 שערים) לא כבש בפרמיירליג ב-19 הופעות ו-1022 דק'.

דייגו ריקו – בורנמות': המגן שהקבוצה כבר הספיקה למצוא לו מחליף לאחר שהסתיימה העונה בדמותו של לויד קלי מבריסטול. עלה 12 מיליון פאונד לדובדבנים אבל ערך רק 12 הופעות, 607 דק'.

ג'ק ווילשר – ווסטהאם: קשה לכלול אותו וקשה שלא לכלול אותו. אמן הפציעות שעזב את ארסנל לאחר עשור בקבוצה בילה את רוב העונה על מיטות הטיפולים פעם נוספת. 8 הופעות, 389 דק'.

מה קרה לשחקנים שהיו בכתבה שנה שעברה?

דייבי קלאסן עבר בקיץ לורדר ברמן תמורת כמחצית מהסכום שבו נרכש מאייאקס על ידי אברטון שנה לפני כן. הוא ערך 33 הופעות, 2823 דק' כבש חמישה שערים בישל ארבעה והיה שחקן מרכזי בעונה מוצלחת של הקבוצה הצפונית בעלת האמצעים הצנועים שסיימה במקום השמיני בבונדסליגה.

יאן בדנרק עבר שינוי משמעותי ולאחר שלא נספר בשנה שעברה, העונה הפך לאחד מהבלמים החשובים של סאות'האמפטון. 25 הופעות, 2151 דק'.

חסה רודריגז שהתקופה שלו באנגליה הייתה קשה לא רק על המגרש והשאלתו בסטוק הופסקה עוד לפני שהעונה הסתיימה חזר לספרד בהשאלה נוספת מפסז'. הפעם לבטיס. אך לא היווה שחקן משמעותי בקבוצה הדינמית של קיקו סייטן. 14 הופעות, 781 דק' ושני שערים.

החברה של קריסטל פאלאס: יאירו רידוולד הצליח להגיע לשפל גדול יותר כאשר לא שיחק ולו דקה אחת במהלך העונה במדי פאלאס וישב על הספסל 17 פעמים בלבד. אלכסנדר סורלות' ערך 12 הופעות אך 173 דק' בלבד וללא שערים בחצי העונה הראשונה. בינואר הושאל לגנט הבלגית. 19 הופעות, 1562 דק' וארבעה שערים. יארוסלב יאך שזכה בעונה שעברה לשבת על הספסל של פאלאס פעם אחת בלבד הושאל בקיץ לריזספור הטורקית וערך בה 5 הופעות, 354 דק'. בפברואר הושאל לשריף טירספול ממולדובה. 7 הופעות 630 דק'. ארדל ראקיפ חזר בפברואר האחרון למאלמו לאחר שלא שיחק דקה בעונה שעברה בקריסטל פאלאס אליה היה מושאל מבנפיקה בה גם לא שיחק דקה. 7 הופעות, 183 לקשר במועדון בו גדל.  

שיט תענוגות – כתבה ראשונה: סטטסטיקה א'

הצ'מפיונשיפ, הליגה המרתקת בעולם, הליגה שאני הכי אוהב לכתוב עליה ולסקר אותה, אז החלטתי לעשות זאת עם סדרת כתבות שתסקור את הליגה הזו בעונה הזו עד עכשיו, באופן כללי, בהסתכלות להמשך העונה והעתיד. אני רוצה לכסות כמה שיותר נקודות – שחקנים, מאמנים, סיפורים, סטטיסטיקה, קבוצות, הליגה לעומת ליגות אחרות. כתבה ראשונה – סטטיסטיקה א'

החלק הכי פחות אטרקטיבי בכתבה, מבטיח

 בכתבה הזו ישנו סיקור סטטיסטי "יבש" במיוחד אך מעניין ומיוחד כמו הצ'מיונשיפ. הסיקור הסטטיסטי מתמקד בסטטיסטיקה ממוצעת של הליגה לכל מיני אלמנטים אל מול ליגות אחרות, הרעיון הוא להציג את היחודיות בלי לתת לה פרשנות רבה מדי (בכתבה הזו, זה יעשה בהמשך) אז ראו הוזהרתם כי זה יכול להיות קצת מייגע (ולכן הכתבה קצרה במיוחד).

אנחנו עשרה מחזורים לתוך עונת הצ'מפיונשיפ, מוקדם למדי לעשות סיכומים כלשהם ולעסוק באופן חד משמעי בטבלה הנוכחית ובקשר שיהיה לה לטבלה בסוף העונה. עד כמה הדבר מופרך? הפער בין המקום הראשון למקום האחרון – 15 נק', כמה הפער קטן (באופן יחסי)? בפרמיירליג הפער הוא 17 (7 מחזורים), בבונדסליגה הוא 12 ב-6 מחזורים, באיטליה הוא 20 לאחר 7 מחזורים (אם מוציאים מהמשוואה את קייבו האחרונה לה הורדו שלוש נקודות ומאזנה הוא -1.). ובספרד הפעם הכי קטן בערך מוחלט (אך לא בערך יחסי) – 10 נק' בין ברצלונה ללגאנס כאשר האחרונה ניצחה במחזור הקודם.

ניתן לשער שישנו הבדל משמעותי (יחסית) בצמרת, כזה שיוכל להעיד על העתיד לבוא בשלבים המאוחרים יותר של העונה? כמו בפסקה הקודמת אם משווים לליגות האחרות רואים כמה בצ'מיונשיפ הדבר לא נכון – מוליכת הטבלה היא ווסט ברומיץ' עם 20/30 נק', 66% הצלחה בלבד. בפרמיירליג סיטי וליברפול עם 19/21 (90%), בבונדסליגה דורטמונד עם 14/18 (77%), יובנטוס מושלמת עם  21/21 בסריה א' (100%) וגם כאן הליגה הספרדית קצת פוגעת במגמה כאשר ריאל וברצלונה עם 14/21 (66%) – אך במקרה שלהן הדבר הוא הפתעה ולא ניתן היה לצפות ששתי הענקיות יאבדו כשליש מהנקודות בשלב הזה של העונה.

מה עוד כל כך מיוחד בליגה הזו? למשל – מכל הליגות שהוזכרו פה (והן ימשיכו להיות הליגות המושוות) ממוצע הבעיטות למשחק (בין אם זכות או חובה, זה לא משנה) בצ'מפיונשיפ העונה הוא הנמוך ביותר (12.19) כאשר הפרמיירליג במקום השני במרחק לא קטן (12.73). גם כמות היירוטים (Interception), בצ'מפיונשיפ היא הקטנה ביותר רק 9.49 למשחק, בשאר הליגות הנתון הוא דו ספרתי כאשר בספרד יש 15 יירוטים למשחק. נבדלים, גם כאן הצ'מפיונשיפ מתחת לכל השאר עם 1.61 נבדלים למשחק – רחוקה מכל השאר בלפחות 0.2 נבדלים למשחק.  ממוצע בעיטות למסגרת למשחק 4.08 מרחק של יותר מ-0.1 בעיטות למסגרת במשחק מהליגה האיטלקית העומדת על 4.19. נגיעות לא מוצלחות – 15.275, כאשר בשאר הליגות הממוצע לא עובר את ה-14.7. מסירות מפתח – 8.9 כאשר בפרמיירליג מהמקום השני מלמטה 9.2.

מראה לא נפוץ בצ'מפיונשיפ

אז מה בעצם ניתן ללמוד מהסטטיסטיקה היבשה הזו? זאת שאלה מורכבת. ניתן ללמוד דברים רבים כמו שניתן גם לא ללמוד הרבה משום שבחרתי באופן יזום לבחור בסטטיסטיקה אשר תתאים לקידום הרעיון של הכתבה (יחודיות הצ'מפיונשיפ) אך הדבר אינו פסול משום שהצלחתי להביא סטטיסטיקות שונות אשר חולקות מגמה דומה. ובכל זאת מה כן ניתן ללמוד מהסטטיסטיקות, בצורה כזו שתוכלו להסביר לאדם שלא מבין את משמעות המספרים? שהצ'מפיונשיפ זאת ליגה קשה במיוחד.

כן, האיכות של הליגה נופלת ללא כל ספק לעומת שאר הליגות – בכל זאת ההשוואה נעשית בין ליגה שנייה לליגות ראשונות אך לא נוצרת פה הטיית איכות גם אם כך נראה הדבר – הממוצעים כולם הם הממוצעים של הליגות המסוימות קרי "התחרות על המספרים שקובעים את הממוצע" בצ'מפיונשיפ היא ברמה של הצ'מפיונשיפ ולא של הפרמיירליג או הסריה אה (מבחינת איכות). למה בעצם ניתן להבין שהליגה קשה? כי הפערים קטנים יותר בנקודות, קשה להגיע למצבי בעיטה מצד אחד אך גם אין הרבה יירוטי כדור, יש מעט נבדלים אבל גם מעט מסירות מפתח יש הרבה נגיעות לא מוצלחות (כיאה לרמה יותר נמוכה כאשר מדובר בנתון סטטיסטי מאוד "איכותי") וכך גם מעט בעיטות למסגרת. אז מה הסיפור של הליגה הזו? התקפות חלשות? הגנות חזקות? רמה באמת כה נמוכה? זה כבר לדיון אחר, לכתבה אחרת (שתבוא).

Let there be FOOTBALL - פריוויו למשחקי המפתח של מחזור הפתיחה בצ'מפיונשיפ

הליגה נפתחה כבר אתמול עם ניצחון בדקה ה-90 כאשר דרבי של פרנק למפארד גברה 2-1 על רדינג של פול קלמנט 

בירמינגהאם – נוריץ'

הקבוצה של גארי מונק תארח את הקנריות של דניאל פארקה. בירמינגהאם שהבטיחה הישארות בליגה רק במחזור האחרון עברה קיץ קשה במיוחד ובעקבות עבירות על חוקי הפיירפליי הקבוצה לא פעלה בחלון ההעברות בקיץ (חוץ מהבאת המגן השמאלי כריסטיאן פדרסן מיוניון ברלין בתחילת הקיץ). למרות זאת, לעומת העונות האחרונות לקבוצה יש מאמן טוב שהספיק להכיר את הקבוצה גם במהלך העונה וגם בקדם עונה (ועשה עבודה נפלאה באופן יחסי לאחר ההריסות שהשאיר סטיב קוטריל. בנימה אופטימית זו צריך לציין גם שהקבוצה נחלשה במידה מה כאשר שחקנים רבים עזבו אותה לאחר שהסתיימה תקופת ההשאלה שלהם בין השחקנים: קארל ג'נקינסון וכהן בראמל (ארסנל), ג'רמי בוגה (צ'לסי), סם גלגאגר (סאות'האמפטון) ועוד שחקנים טובים יותר ופחות. העיניים בסנט אנדרוז יהיו נשואות לקשר האהוב מייקל קלפטנביירד, לקיצוני/חלוץ המוכשר צ'ה אדמס ולפליימקר המחונן חוטה בתקווה שיצליחו לייצר מספיק מצבים לחלוצים החלשים של בירמינגהאם.

פדרסן ומונק, הרכש היחיד של הבלוז

מן העבר השני הקבוצה של פארקה עברה קיץ הרבה יותר מוצלח: בן מרשל הגיע מוולבס, אמיליאנו בואנדיה המוכשר הגיע מחטאפה, טימו פוקי הגיע מברונדבי, טים קרול מברייטון מוריץ לייטנר מאאוגסבורג, ג'ורדן רודס הגיע בהשאלה משפילד וונסדיי ופליקס פסאלק שהגיע בהשאלה מדורטמונד – מגוון של עמדות (2 חלוצים, שוער, מגן שמאלי, שני קשרי אמצע ושחקן כנף). הקבוצה גם מכרה שחקנים בניהם ג'יימס מדיסון הכישרון העולה שעבר ללסטר תמורת 22.5 מיליון פאונד וג'וש מרפי שעבר לקרדיף תמורת 10 מיליון פאונד. בעונה שעברה הקבוצה של פארקה קרטעה וסבלה מחוסר יציבות משווע, וכשהתייצבה אז הקבוצה שיחקה לא טוב ולא הצליחה לנצח מה שהביא אותם לסיום במקום ה-14 בלבד. דווקא השחרור המשמעותי של הקבוצה מבחינה מסוימת הוא שחרורו של הקשר הותיק והאהוב ווס הולהאן בן ה-35. הקשר האירי שוחרר מפאת גילו וכושרו הירוד אך זאת עדיין אבדה גדולה גם בתחום המקצועי וגם בתחום המורלי. וכיום נשאר רק שחקן אחד שמזוהה עם נוריץ' – ראסל מרטין שמשחק בקבוצה מאז עונת 09/10 (עונה שעברה הושאל לריינג'רס).

ווס הולאהן במשחקו האחרון במדי נוריץ', שחקן אהוב.

שפילד יונייטד – סוונסי

הקבוצה של כריס ויילדר הייתה מהפתעות העונה לאחר שרק עלתה מהליג ואן ולאורך כל העונה נלחמה על מקום בפלייאוף. הקבוצה לא התחזקה באופן משמעותי בקיץ. ג'ון איגן הבלם הנהדר של ברנטפורד הוא השחקן היחיד שנרכש בכסף. בנוסף הצטרפו לקבוצה דיוויד מקגולדריק החלוץ הותיק של איפסוויץ' בהעברה חופשית והשוער דין הנדרסון ממנצ'סטר יונייטד והקשר המוכשר בן וודרובן מליברפול שניהם בהשאלה. לעומת זאת הקבוצה מכרה את אחד מהשחקנים במוכשרים ביותר שלה דיוויד ברוקס בן ה-20 שעבר לבורנמות' תמורת 10 מיליון פאונד. יהיה מעניין לראות האם הקבוצה תצליח לשחזר ולו במעט את היכולת של העונה הקודמת כאשר הסגל לא השתנה יותר מדי.

שחקן מאוד מוכשר, האם יממש את הכשרון בעיר הפלדה?

סוונסי סיטי הקבוצה הוולשית הסימפטית חזרה לצ'מפיונשיפ לאחר שנשרה מהפרמיירליג וכיאה לקבוצה שנושרת מהפרמיירליג, הברבורים היו פעילים מאוד בחלון ההעברות. הבלם העולה אלפי מואוסון עבר לפני כמה ימים לפולהאם תמורת 15 מיליון פאונד, השוער הנהדר והיציב לוקאש פביאנסקי תפס את אפודת השוער אצל ווסטהאם תמורת 7 מיליון פאונד, הקשר שלא הצליח באי הבריטי רוקה מסה נמכר לסביליה לאחר ששיחק בה בהשאלה בחצי השני של העונה – סוונסי מכרה אותו בהפסד משמעותי לעומת המחיר בו היא קנתה אותו – 14 לעומת 5.5 מיליון פאונד. קייל בארטלי הבינוני עבר לווסט ברומיץ' (לא אבדה גדולה) אנדרה איוו המאכזב מאוד לאחר שחזר מווסטהאם (בעצם מאכזב מאז שעזב את סוונסי לווסטהאם והיה לרכש היקר ביותר של הפטישים דאז) הושאל לפנרבחצ'ה כנראה שהקבוצה יודעת שאין מה לבנות על שחקן בקליבר הזה ושאם הם רוצים לעלות אפשר לעשות זאת בלעדיו. יותר מזה, אם ייתן עונה טובה בטורקיה הקבוצה תוכל למזער נזקים בכך שתוכל למכור אותו כי נראה שבווילס כבר לא יקבלו אותו בזרועות פתוחות.

גם סונג יונג קי האהוב עזב את הברבורים לאחר שחוזהו הסתיים וחתם בניוקאסל. הקבוצה גם נפרדה מהשחקנים האהובים והמזוהים לאון בריטון ואנחל רנחל כאשר הראשון פרש והצטרף לצוות האימון של הקבוצה והשני עוד לא תלה את נעליו. בורחה באסטון החלוץ שהגיע על הטיקט של מיצ'ו והתברר יותר כאיתי שכטר הושאל פעם נוספת הפעם ללגאנס. בניגוד לעוזבים, לקבוצה לא הייתה פעילות כה ענפה בגזרת המגיעים. חורדי אמאט וג'פרסון מונטרו חזרו מהשאלות בבטיס וחטאפה (בהתאמה) וישולבו בסגל. וחוץ משניהם שכבר היו שייכים למועדון הברבורים צירפו את ברסנט צ'לינה הקשר ההתקפי מקוסובו ששייך למנצ'סטר סיטי ושיחק בעונה שעברה באיפסוויץ', כמו גם את החלוץ/קיצוני המוכשר של סנדרלנד ג'ואל אסורו והווינגר של נוטניגהאם בארי מקאיי, שלושתם ביחד בפחות מ-6 מילון פאונד. למרות הפעילות הדלילה נכון לעכשיו בהבאת שחקנים, יש לזכור שלסוונסי עדיין יש סגל איכותי עם לא מעט שחקני פרמיירליג לגיטימיים יותר או פחות: קייל נותון ומרטין אולסון בהגנה. לירוי פר, סם קלוקאס וטום קארול בקישור. לוסיאנו נרסינח, ווילפרד בוני וג'ורדון איוו בהתקפה. אבל למאמן המעניין גרהאם פוטר שלמרות היותו אנגלי אימן ב-7 שנים האחרונות בשבדיה את אוסטרסנדס וקיבל הכרה לאחר שהוביל את הקבוצה לשמינית גמר הליגה האירופית שם הם פגשו את ארסנל והפסידו 4-2 בסיכום (ניצחו 2-1 בגומלין באמרייטס). במיוחד לאור העזיבה המפתיעה משהו של המאמן החביב קרלוס קרבאחל.

פוטר מודיע לונגר שהוא מפוטר

לידס יונייטד – סטוק סיטי

ללא ספק המשחק המרכזי של המחזור. מצד אחד סטוק שחזרה לצ'מפיונשיפ אחרי 10 עונות בפרמיירליג, מצד שני לידס המועדון המפואר שכבר כמה שנים נכשל שנה אחר שנה לעלות לפרמיירליג לאחר הנפילה החופשית בעשור הקודם. בלידס שורר סחרור מאמנים כבר שנים רבות, בסטוק התהליך הנ"ל מתהווה אך עדיין לא קרה. מאז הפעם האחרונה ששתי הקבוצות נפגשו ב-30 לדצמבר 2006 במשחק בו סטוק ניצחה 3-1, עברו בלידס 14 מאמנים קבועים (באותה עונה לידס ירדה לליג ואן מהמקום האחרון בצ'מיונשיפ). סיימון גרייסון היה היחיד ששרד יותר מ-100 משחקים ורק 3 מאמנים (ואחד שהתחיל לאמן עוד לפני התקופה הזו דניס וייס) הגיעו ל-50 משחקים על הקווים באלנד רואד. על קוויה של האורחת עומד כיום גארי ראווט המאמן האנגלי המוכשר שלא מהסס להסתכל אך ורק על טובתו האישית מולו עומד המשוגע שבמשוגעים – "אל לוקו" מרסלו ביילסה השנוי במחלוקת.

מרסלו ביילסה מתיישב על כוס קפה בתור מאמן מארסיי

הקיץ של לידס לא היה פורה במיוחד אך התבצעו בו כמה מהלכים משמעותיים. הקבוצה מכרה את הכשרון האנגלי הגדול שלה רונלדו ויירה (שם מאוד מחייב יש לבחור) לסמפדוריה. ואת השוער הראשון שלה פליקס ויידוואלד לאיינטרכט פרנקפורט. בגזרת הבאים הקבוצה רכשה ממידלסבורו את החלוץ פטריק במפורד (7 מיליון פאונד), המגן השמאלי בארי דוגלאס מוולבס (3 מיליון פאונד) ושאלה מצ'לסי את הקשר המוכשר לאוויס בייקר כמו גם את השוער ג'מאל בלקמן או בשמו המוכר יותר – מאטיי דילאץ ג'וניור (השאלה שישית שלו). יש להניח שיגיעו עוד שחקנים אם הקבוצה באמת רוצה להתמודד על עלייה לפרמיירליג ולא לעצבן את ביילסה שכבר התפטר מלאציו יומיים אחרי שהתמנה משום שלא קיבל את מה שהובטח לו, וחווה תקופה כושלת על קוויה של ליל.

בסטוק סיטי הקיץ הרבה יותר עמוס ומעניין: הכוכב של הקבוצה שרדאן שאקירי עבר לליברפול תמורת סעיף היציאה שלו באם הקבוצה יורדת ליגה שעמד על כ-14 מיליון פאונד. הכישרון הגדול שלא התאקלם מספיק טוב בעיר האפורה באנגליה רמאדן סובחי המצרי עבר להאדרספילד ויקבל הזדמנות נוספת בפרמיירליג. מארק מונייסה שידע עליות וירידות בתקופתו בסטוק הצטרף לג'ירונה ובאחת ההעברות היותר מפתיעות השוער השני הנהדר של הקבוצה לי גרנט ששיחק לאורך רוב עונת 16/17 בעקבות פציעתו של השוער הראשון ג'ק באטלנד הצטרף לקבוצה אותה הצליח לעצור במו ידיו ורגליו מניצחון באולד טראפורד – מנצ'סטר יונייטד להיות שוער שלישי לדויד דה חאה וסרחיו רומרו. עוד מעוזבי הקבוצה: גלן ג'ונסון וסטפן איירלנד ששוחררו וקווין ווימר שהושאל להאנובר לאחר שהתברר כאכזבה גדולה במיוחד, אכזבה גדולה ויקרה (18 מיליון פאונד עלה כאשר הגיע מטוטנהאם).

בוס, אתה רוהצ שאני אעלה לשחק ולהיות מוכן לקבל סכין בגב? מה? כן בניק אל תשאל שאלות

אך זהו רק צד אחד של המטבע, בגזרת הבאים יש את בניק אפובה עם אחד מהסיפורים הביזאריים של הקיץ. החלוץ הנהדר בילה חצי עונה בהשאלה בוולבס לאחר שהושאל מבורנמות' (אשר קנתה אותו מאותה וולבס). לזאבים שעלו לפרמיירליג בקול תרועה רמה הייתה אופציה לרכוש את החלוץ תמורת 10 מיליון פאונד וכך היה הדבר. אך כעבור 11 ימים החלוץ הצטרף לסטוק בהשאלה שתהפוך לרכישה בחלון ההעברות של ינואר (שחקן לא יכול להיות שייך ל-3 מועדונים שונים בשנה קלנדרית אחת) תמורת 12 מיליון פאונד. השחקן נפגע מהיחס וההתנהלות של המאמן הפורטוגזי נונו והבין בעזרת סוכנו שהוא לא בתוכניות של הקבוצה השאפתנית הפורטוגזית. הוא אף התבדח כאשר אמר שהמקרה שלו יהפוך לשאלת טריוויה: "איזה שחקן נרכש בידי קבוצה מסוימת ועבר לקבוצה אחרת כעבור 11 ימים? הוא שמח לגלות שסטוק – קבוצה המועמדת להתחרות על עלייה לפרמיירליג מעוניינת בו ולא היסס להצטרף למרות הרגשות החיוביים שהיו לו לאצטדיון מולינו ולאוהדים הכתומים. אך אפובה הוא רק שם אחד שהגיע לסטוק. הקבוצה צירפה גם את טום אינס הקשר המגוון שחווה עליות וירידות בקריירה המגוונת שלו ולא הצליח להותיר חותם אמתי גם בקדנציה השנייה שלו בפרמיירליג בהאדרספילד ועליו שולמו 10 מיליון פאונד. אוגנקרו אטבו הוא רכש מרתק של הפוטרס שיכול להתברר כאחת מהרכישות המוצלחות והמפתיעות ביותר בסוף העונה. הקשר הניגרי בן ה-22 הגיע מפיירנס הפורטוגזית תמורת 6.5 מיליון פאונד. ג'יימס מקלין הקיצוני הצפון אירי של ווסט ברום הצטרף גם הוא (5 מיליון פאונד), אשלי וויליאמס הבלם הוותיק והמאכזב של אברטון הצטרף בהשאלה כמו גם אדם פרדריצ'י השוער האוסטרלי הוותיק שהגיע במקום לי גרנט שעזב. בויאן קרקיץ' וג'יאני אימובלה חזרו מהשאלות וכנראה שיחקו חלק בקבוצה של ראווט. מה שבטוח יהיה מעניין לראות מה שני המאמנים השנויים במחלוקת יעשו כל אחד בקבוצתו במיוחד כאשר שניהם מתחילים את עבודתם במפגש אחד מול השני.

הראה יכולת טובה בקדם עונה של השדים האדומים