מבצע ברברוסה 2.0 – על המגמה המדאיגה של נבחרת גרמניה

חמישה וחצי בתים במונדיאל השלימו את המחזור הראשון ואפשר לכתוב ולהגיד דברים רבים על המונדיאל אך אי אפשר להגיד שהמונדיאל משעמם וצפוי כאשר נבחרות כמו ברזיל, גרמניה וארגנטינה לא זוכות בשלוש נק' ואפילו נבחרת כמו צרפת מנצחת בשיניים. צריך לזכור שמדובר במחזור ראשון שעוד לא הסתיים אפילו, אך אי אפשר להתעלם מהמגמה שנוצרה בשנים האחרונות בכדורגל הנבחרות. בפוסט הזה אני אנתח בגוף ראשון את המצב כפי שאני רואה אותו כמגמה ובמשחק היום.  

אלופת העולם גרמניה פתחה את הטורניר שבו זכתה לפני ארבע שנים הערב, עם הפסד למקסיקו. כמובן שאין ההפסד אומר דבר על הסיכויים של הנבחרת העצומה ממערב אירופה לזכות בטורניר בו היא אחת הפייבוריטיות אך הפוסט לפני המשחק (בו הימרתי שהמשחק יסתיים בתוצאה תיקו אחת) הסברתי למה אני חושב שגרמניה נמצאת/מתחילה בהידרדרות. וכך כתבתי: "גרמניה נבחרת עצומה, אלופת העולם, מועמדת מרכזית לזכייה בטורניר הזה גם כן ועדיין, לדעתי יש נסיגה שקטה בנבחרת הזו ואני מוצא לכך כמה סיבות: יוגי לב - הוא כבר כל כך הרבה שנים בנבחרת אני מרגיש שעוד מעט יהי מיצוי הדדי בין הנבחרת ללב שמאמן כבר הרבה שנים נבחרת חלומית, דוחה מועדוני ענק ומצליח להרגיז הרבה אנשים עם החלטות שמרניות שלו שעד עכשיו פעלו לטובתו אבל יש מגמה משתנה בכדורגל העולמי. נקודה נוספת ולא פחות חשובה - היעדרות במנהיגים. לגרמניה סגל מאוד חזק אבל לא מושלם מכל מיני סיבות. מנהיגים על ומחוץ למגרש, שקטים ורועשים כמו פיליפ להאם, בסטיאן שוויינשטייגר ומירוסלב קלוזה כבר לא קיימים יש רק את תומאס מולר שנכון לעכשיו כשעמד במבחן ההובלה בבאיירן מינכן לאחר פרישתו הראשונה של היינקס. הוא חווה ירידות ועליות ועדיין וסה"כ הוא אחד הטובים בעולם. אבל הוא לא הצליח יותר מדי בתור מנהיג.

מריח מסריח, יוגי לב

הפוסט הנ"ל הביא אותי לכתוב את הטור הזה ולהבין אחר כך, שהתמונה גדולה יותר והמגמה רחבה יותר (ולכן יהיו כתבות המשך). המשחק הנ"ל הוא המשחק הראשון בו לא צפיתי אף לא בדקה כי לא הייתי בבית לאורך כל המשחק. הסטטיסטיקה מראה באופן חד משמעי את העליונות הגרמנית בשליטה בכדור, בבעיטות בכלל ולמסגרת בפרט, במסירות המפתח והדיוק במסירות באופן כללי כאשר באופן לא מפתיע מקסיקו מובילה בכמות התיקולים ושחקניה איבדו פחות כדורים מחטיפות של היריבה, אך הנתון המעניין הוא כמות הדריבלים (כדרורים) – 17 למקסיקו ורק 7 לגרמניה. בפני עצמו ובמשחק בודד הנתון הזה לא אומר הרבה אך בבדיקה לחיפוש מגמה – גם בגמר המונדיאל גרמניה כדררה בהצלחה פחות מארגנטינה, כמו גם הולנד שכדררה יותר מהמנאפשט ברבע הגמר ואפילו ברזיל שהפסידה 7-1 בחצי הגמר כדררה בהצלחה יותר פעמים מהגרמנים. בכל המקרים הגרמנים היו עם אחוזי כדרור/הצלחה גבוהים יותר. מה זה אומר? חוץ מזה שיש אלמנטים נוספים וחשובים יותר מכדרור ניתן ללמוד מהנתון הסטטיסטי הזה על האופי של נבחרת גרמניה ועל חולשה מרכזית של המנאפשט.

בכל שלושת המשחקים שנדגמו ממונדיאל 2014 יחד עם מקרה הבוחן של המשחק היום נגד מקסיקו גרמניה שלטה בכדור יותר מיריבתה, מסרה יותר ועשתה זאת יותר מדויק. אך לפני שאמשיך עם הסטטסטיקה אחזור לטענה שלי מקודם לגבי מנהיגים על המגרש, מה היא ההגדרה למנהיג ואיך אני יכול להוכיח ששחקן כזה או אחר הוא באמת מנהיג? הרי יש מנהיגים שלא צועקים על השחקנים ומרימים אותם. אז בחזרה לסטטיסטיקה – בשלושת המשחקים ממונדיאל 2014 שני השחקנים באופן בולט משתתפים בהכי הרבה פסים (בתור אלה שמוסרים, או אלה שמוסרים להם) הם לא אחרים מאשר – המנהיגים: פיליפ להאם ובסטיאן שוויינשטייגר. אז מה המסקנה העולה מהנתונים האלה של המסירות ושל הדריבלים? השיטה של נבחרת גרמניה נשחקת ונלמדת ונראה שליוגי לב אין תשובה.

נבחרת גרמניה עדיין תקועה בברזיל

איך אני טוען דבר כזה לפי משחק אחד במונדיאל? אני לא, אני טוען דבר כזה לפי מגמה שאני רואה מאז מונדיאל 2014 ועל מנת לנמק טענה זו אדגום שלושה משחקים מיורו 2016: הניצחון של גרמניה 3:0 על סלובקיה בשמינית, הניצחון בפנדלים על איטליה לאחר 1:1 ב-120 דק' ברבע, וההפסד 2:0 לצרפת בחצי. גם כאן, גרמניה שולטת בכדור, מוסרת יותר ויותר טוב, אפילו בהפסד לצרפת גרמניה לא רק שמסרה יותר, היא מסרה יותר מפי שתיים מהמסירות של נבחרת צרפת ויותר מפי שלוש מסירות בשליש ההתקפי. גם בשני המשחקים האחרים גרמניה מסרה באופן משמעותי יותר מיריבתה בשליש ההתקפי. על פניו נתון יתר חשוב מהנתונים של החזקת כדור או דיוק במסירות באופן כללי, אך כל נתון סטטיסטי מקבל חשיבות לפי פרספקטיבה ביחס לנתון אחר. ללא להאם שפרש לאחר מונדיאל 14 ושוויינשטיגר שהיה בשלהי הקריירה שלו והיה לבורג משני כאשר הוא גם סוחב פציעה רוב המתמסרים (מסירות ל ו-מ) אחד בין השני היו דווקא שחקני ההגנה. במשחק נגד איטליה ארבעת הקומבינציות המובילות בין שני שחקנים מתמסרים בנבחרת גרמניה הייתה בין הומלס לבואטנג, הוואדס לבואטנג, בואטנג להומלס ובואטנג להוואדס. נתונים דומים (אך פחות חד משמעיים) ניתן לראות גם בשני המשחקים האחרים בהם גרמניה שלטה ושיחקה טוב יותר (גם נגד סלובקיה וגם נגד צרפת) באופן חד משמעי מנואל נוייר השוער בלט במספר דו ספרתי של מסירות לאחד הבלמים בכל אחד משני המשחקים, אז הגרמנים לא באמת יודעים מה לעשות עם הכדור?

חברה יש עוד שחקנים בקבוצה

כנראה שלא, יוגי לב כבר לא יודע כנראה מה להגיד לשחקניו לאחר שהכל עבד לו ולהם כל כך טוב ומטורניר לטורניר הנבחרת שלו הלכה והתקדמה עד לזכייה מרשימה למדי במונדיאל 2014. מאז שיוגי התחיל לקבל תשומת לב מהתקשורת בעיקר על הנטייה שלו לחטט בתחתוניו ולא על מהלכיו הטקטיים נראה שנבחרתו שומרת נגיעה מפני המאמן וידיו והוא לא יודע מה לעשות בעניין. יש עוד בעיות רבות לגרמניה – המחסור בחלוץ קר רוח עם קילר אינסטינקט כמו מירוסלב קלוזה או מריו גומז בשיאו, המחסור במגן שמאלי שיוכל לרוץ עם הנבחרת כמה שנים, החור העצום שהשאיר פיליפ להאם מהמגנים הטובים בהיסטוריה נראה כבלתי ניתן לכיסוי בגרמניה הנוכחית למרות שמשחק בעמדה זו שחקן מרשים כמו ג'ושוע קימיך. נקודה נוספת שיש להסתכל עליה – באיירן מינכן. הקבוצה שמספקת את רוב שחקני הנבחרת חוותה עליות וירידות מאז פרישתו הראש של יופ היינקס (כפי שהוזכר בהקשר אחר קודם לכן) אך מה אמורה לעשות נבחרת ששנים הסתמכה על הקבוצה הגרמנית המובילה בפער עצום מהשאר לספק את השלד של הנבחרת, כאשר בקבוצה הזו הגרמנים שמשחקים הם שחקני הגנה ותומאס מולר? נכון לזמן הזה, מאז לכתו של שווישטייגר וטוני קרוס, פרישתו של פיליפ להאם, ופציעתו, הדרדרותו ביכולת וחזרתו לדורטמונד של מריו גצה – בבאיירן אין שחקני קישור גרמנים. את הקישור של הבווארים מובילים ארותורו וידאל הצ'יליאני, קורנטין טוליסו הצרפתי, חסה רודריגז הקולומביאני וחאבי מרטינז הספרדי אך באיירן לא סובלת יתר על המידה מהעניין הזה, הנבחרת הגרמנית לעומת זאת הייתה שמחה אם היה חוק המגביל את כמות הזרים בליגה הגרמנית בשלב זה.

שחקן של פעם בדור

מסוט אוזיל הוא שחקן שעל הנייר אמור להיות שחקן מפתח מוביל בנבחרת הגרמנית, אוהדי ארסנל יעידו שאוזיל הוא הרבה דברים אבל הוא לא שחקן מוביל, אך האם הוא לפחות שחקן מפתח כמו שמצופה ממנו? מתוך 20 מסירות מפתח שגרמניה עשתה היום אוזיל אחראי רק לחמישית, זה לא מעט באופן כללי אך כשמסתכלים על סך הפסים, על העמדה של אוזיל במגרש, התפקוד שלו ויכולות הכדורגל שלו אפשר להתאכזב כי בכל זאת את רוב המסירות אוזיל עשה קדימה ובשליש ההתקפי של המגרש, אך עם מעט מאוד טעם. אוזיל גם אחרי לחמישה איבודי כדור (כדורים שחטפו לו) שני רק לורנר שחווה משחק אימים. ניתן לראות גם לפי נתוני הנגיעות של אוזיל שלקח לו יותר מדי זמן להיכנס למשחק, כמות הנגיעות שלו מהדקה ה-60 גדולה באופן משמעותי מכמות הנגיעות עד לדקה זו (באופן יחסי ואף באופן מוחלט). אך מספיק לעסוק באוזיל תורם של סמי חדירה וטוני קרוס לעלות לגרדום.

אוזיל נותן רעיונות נוספים לטרור של החמאס, העיקר לא להוביל את הנבחרת

שני הקשרים שמשחקים במרכז המרגש הצליחו בתיקול אחד מתוך עשרה (קרוס עם 1/6, חדירה עם 0/4), רק שמונה מתוך 140 מסירות של השניים  היו מסירות ארוכות והם לא מנעו ולו פעם אחת הגעת כדור לשחקן מקסיקני (קרי  (Interceptions  חדירה חווה משחק כה רע עד כדי כך שהיה למוחלף הראשון בדקה ה-60 ויחד עם ורנר היה לחלש על המגרש.

לסיכום, אפשר להמשיך ולנתח את המשחק ואת נבחרת גרמניה, צריך לזכור שמדובר במשחק אחד מחד אך כל הנתונים שהובאו ונבדקו על ידי ראו אור בכתבה זו לאחר ששמתי לב באופן סובייקטיבי מצפייה בנבחרת גרמניה לאורך השנים וזיהוי המגמה המדוברת. אני חוזר ומציין שלא צפיתי במשחק היום, אך אני מצדיק את הביקורת שלי בכך שהראיתי מגמה וביססתי עם נתונים. לסיכום של הסיכום – לא עושה לי טוב כל השיטות מחקר, אני מתחיל להתנסח ככה בטורים. זה הוא טור ראשון במה שאני מקווה שאהפוך לסדרת טורים שתעסוק במגמות ירידה של נבחרות גדולות ובשאלה על מצב כדורגל הנבחרות בכלל.  

It's only a game, why you heff to be mad