טנגו ללא משתתפים

אחרי שהשיגה נקודה אחת בשני משחקיה הראשונים במונדיאל הקהל הרחב שם לב להידרדרות של ארגנטינה, אך האמת היא, שארגנטינה מדרדרת כבר לא מעט זמן, והידרדרות דווקא התחילה אי  שם במונדיאל 2014. "אבל ארגנטינה הגיעה לגמר!" נכון, היא עשתה זאת תוך כדי שהיא הלכה והידרדרה, טור שני בסיקור כדורגל הנבחרות במונדיאל 2018. 

המרוויחה הגדולה מהיכולת של ארגנטינה

מונדיאל 2014, שלב הבתים, ארגנטינה מנצחת את שלושת המשחקים נגד ניגריה, איראן ובוסניה ועולה לשמינית הגמר מהמקום הראשון לאחר ששלטה בכל המשחקים בשלב הבתים מול היריבות הנחותות ממנה בהרבה אך ללא הצלחה להרשים או להביס אף אחת מהן (כל המשחקים הסתיימו ביתרון של שער אחד לארגנטינאים). בשמינית הגמר ארגנטינה שיחקה נגד שוויץ. שוויץ סיימה נקודה אחת פחות מצרפת אך הגיע לשמינית הגמר מזועזעת למרות שסיימה את שלב הבתים עם 3-0 על הונדורס משלושער של שאקירי, הנבחרת של קולר עדיין סבלה מפוסט טראומה לאחר שבמחזור השני צרפת רמסה אותה 5-2. גם במשחק הזה ארגנטינה הייתה עדיפה, כיאה לפייבוריטית ונבחרת הרבה יותר איכותית ומנוסה אך גם הפעם האלביסלסטה לא הרשימו בלשון המעטה – אנחל די מאריה חילץ את הנבחרת מפנדלים עם שער בדקה ה-117. ברבע הגמר ארגנטינה פגשה את נבחרת בלגיה העולה והמוכשרת, ובמשחק הזה שגם אותו ארגנטינה הפייבוריטית ניצחה ועברה, כבר היה אפשר באופן חד משמעי לראות שינוי מגמה כך שכבר אי אפשר לטעון שארגנטינה לא מתאמצת או כל טענה הזויה אחרת. כאמור, ארגנטינה ניצחה 1:0 משער של היגוואין, אבל לעומת המשחקים הקודמים נגד בלגיה לא הייתה שאלה של עד כמה ארגנטינה הרשימה, אלא עד כמה בלגיה הייתה טובה יותר. יותר החזקה בכדור ויותר מסירות מוצלחות נרשמו בשורות בלגיה, כאשר חצי מאותן מסירות נעשו בשליש ההתקפי. בחצי הגמר נגד הולנד ארגנטינה כבר הזיעה לאורך כל המשחק שארך 120 דק' והסתיים ללא שערים. הולנד שלטה יותר בכדור, צלחה יותר מסירות בכללי ובשליש ההתקפי אך הודחה בפנדלים. בגמר ארגנטינה הצליחה לכפות על גרמניה הארכה כאשר המנאשפט הציגו נתונים בחלקם פי שתיים יותר טובים מארגנטינה בקטגוריות שהושוו במשחקים הקודמים.

די מאריה חוגג נגד שוויץ, שחקן הטורניר של ארגנטינה

קופה אמריקה 2016, ארגנטינה פותחת את הטורניר עם ניצחון 2-1 מאוד לא מרשים נגד צ'ילה אשר שיחקה טוב יותר. משם הנבחרת התכולה-לבנה דוהרת לגמר כאשר היא מנצחת את כל המשחקים שלה בדרך לשם ורומסת את פנמה ובוליביה בבתים ובנוקאאוט יריבות כמו ונצאולה וארה"ב. בגמר היא פוגשת את אותה צ'ילה שנגדה פתחה את הטורניר ולאחר 120 דק' מאופסות, עם שחקן מורחק לכל נבחרת כבר בסוף המחצית הראשונה ארגנטינה מפסידה גמר שלישי ברציפות בהארכה/בפנדלים (פעמיים לצ'ילה בפנדלים בקופה אמריקה ובהארכה לגרמניה במונדיאל). כמה כבר אפשר להידרדר ממצב כזה? אפשר, תשאלו את אדגרדו באוזה שפוטר מאימון נבחרת ארגנטינה בתחילת אפריל לאחר שהנבחרת התמקמה במקום החמישי לאחר 14 מחזורים במוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה.  גם תחת סמפאולי ארגנטינה המשיכה להביך את האומה עם שלושה משחקי תיקו במוקדמות אך פעם נוספת בלי להרשים בכלל הארגנטינאים הצליחו להשתחל למקום השלישי בעקבות תוצאות רעות של המתמודדות האחרות ומשחק גדול של מסי נגד אקוואדור.

הגענו למונדיאל 2018 וכאן אנחנו מגיעים לקתרזיס. אפשר לעסוק בשחקנים שלא זומנו ובשחקנים שפספסו את המונדיאל בגלל פציעות אך אפשר גם לעסוק בעניינים פרקטיים הקשורים ליכולת המזוויעה של נבחרת ארגנטינה בשני המשחקים שלה נגד איסלנד וקרואטיה, ויש כל כך הרבה, כך שאציג אותם בנקודות:

-         - לפחד מלתפקד את מסי ודיאבלה ביחד משום שסגנון המשחק שלהם דומה ושניהם אוהבים להוביל את הקבוצה זו טענה שיכולה להתאים במשחקים הראשונים של מאמן בנבחרת או במשחקים מסוימים, אך כאשר שחקן עצום אחד נפסל בגלל שחקן עצום אחר שמשחק בדומה לו ובמקום לחפש פתרון לבעיה הזו נבחרים שחקנים לא טובים או עם תפקודים לא נכונים (פירוט בהמשך) זה הוא כישלון עצום של המאמן.

קודם אתה לא בוחר אותי בכוחות אחר כך אתה רוצה להחזיק ידיים? דיאבלה ומסי

-        -  אי אפשר להחליף שיטת משחק כל יומיים, אף שיטה לא עובדת אם לא רצים אתה, לתשומת לבך סמפאולי.

-        -  הדבר נכון לא רק למערכים, אלא גם לתפקוד שחקנים ובחירת תפקוד לשחקנים בהתאם למשחק – לפתוח עם מסצ'ראנו וביגלייה – שני קשרים הגנתיים זו החלטה תמוהה בפני עצמה, תמוהה כפליים כאשר אין קשר שלישי שמחבר אותם להתקפה ותמוהה פי כמה וכמה כאשר זה התפקוד שנבחר מול נבחרת מסתגרת כמו איסלנד. המחשבה מאחורי הבחירה הזו ברורה – קישור אחורי מעובה למניעת התקפות מתפרצות. מחשבה שגויה, תבוסתנית ולא מתאימה לנבחרת ברמה של ארגנטינה (לפחות מה שהיא מתיימרת להיות). אפשר להתמודד עם התקפות מתפרצות עם עמידה נכונה על המגרש והפעלת לחץ נכון, לעומת זאת להחזיק בכדור בלי שחקנים שיחברו בין החוליות זה כמו לתלות שלט חוצות שכתוב עליו: אנו מזמינים התקפות מתפרצות.

-         - עד כמה שגוי וגרוע התפקוד והבחירה בשני קשרים אחוריים בסיטואציה הזו? במשחק כזה נבחרת ארגנטינה תשחק על האגפים. שחקני האגף ירוצו לקו רחבת היריב ויחפשו להכניס את הכדור לאמצע בעזרת התמסחרויות על הקרקע ובכך לנצל את יתרון הנעת הכדור והטכניקה של השחקנים הארגנטינאים ולמנוע את היתרון של האיסלנדים בכדורי גובה (במידה והיו מרימים) עממה, כאשר יש שני קשרים אחוריים מספר השחקנים שיכולים להיות אפקטיביים בשיטת משחק כזו הוא זניח. הקשרים האחוריים נוטים להישאר יותר מאחורה ולוקים ביכולות התקפיות ולכן אינם יכולים לתרום רבות להנעת הכדור סביב רחבת היריב במטרה למצוא פתח או פרצה או מסירת מפתח, באם כן יעלו וישתתפו במהלכים הנ"ל הם מעלים את הסיכויים של היריב להצליח באם יצא להתקפה מתפרצת.

-         -  למה לא לתפקד את היגוואיון ואגוארו ביחד? מאותה סיבה שמסי ודיאבלה לא מתופקדים ביחד – זה דורש תעוזה, זה דורש עבודת אימון, מחשבה טקטית ועוד דברים רבים שסמפאולי בתפקידו כמנג'ר ארגנטינה לא מחזיק בארגז הכלים שלו (לג'וב הזה). איך אמורים לשחק שני חלוצי "9", סקוררים, גולרים עם משחק טוב עם הפנים והגב לשער? באמת איך דבר כזה קורה, לחשוב שאגוארו ישחק עם גבריאל חסוס במנצ'סטר סיטי? או בזמנו עם פורלאן באתלטיקו מדריד? אז מה אם זה עבד?! היגוואין אמנם לא צוות בצורה קלאסית עם אף חלוץ לאורך זמן ודחק שחקנים לעמדות אחרות, אך המאמנים שלו ידעו לבחור את השחקנים, התפקודים, העמדות ואת המשחקים שבהם היגוואין ישחק על מנת לא לפגוע בקבוצה. מריו מנדזוקיץ' שהוסט בגילו המתקדם לאגף פעמים רבות הראה היום כמה הוא הרוויח ולמד מזה כאשר לא הפסיק לרוץ וללחוץ למרות היותו חלוץ חוד יחיד בהרכבה של קרואטיה.

לטנגו יש צורך בשני משתתפים

-         - מידתיות בהתאם לסיטואציה, אין את זה לארגנטינה. במשחק נגד איסלנד ארגנטינה בילתה את רוב זמנה במרחק של כ-30 מטרים מהשער באזורי המרכז-שמאל ומרכז-ימין של המגרש (לרוחב) לא התקיים משחק במרכז המגרש עצמו (מהסיבות שצוינו קודם לכן) אך גם לא היה ניצול אמיתי ומסיבי של האגפים שיכלו למשוך אליהם שחקנים איסלנדיים ובכך למצוא פתחים. במשחק נגד קרואטיה המצב היה הפוך וחמור יותר – הארגנטינאים ישבו עם הכדור, במרחק של 60+ מטר מהשער של הקרואטים ולמרות העיבוי במרכז המגרש עם שלישית הבלמים הכדור נתקע במרכז המגרש (לרוחב ולאורך) ברוב שלבי המשחק מה שאפשר לקרואטים ללחוץ, לחלץ כדורים וללכת על כל הקופה דרך האגפים אשר לא דייקו או החזיקו בכדור, אך היו מאוד מסוכנים למרות הכל (לראייה הגול הראשון שהגיע משחקן אגף, והגול של מודריץ' שהגיע לאחר התקפה מהאגף) וכל זאת בחסות מזמוזי הכדור של ארגנטינה במרכז המגרש. ספציפית במרחק של כ-30 מטר מהשער הקרואטי באזור מרכז-שמאל לרוחב המגרש -  לארגנטינה לא היה קיום באזור זה, אגף ימין של סאלביו ואנזו פרז שלאחר הכישלון עם שני הקשרים האחוריים נזרק כמו סיבוב ברולטה רוסית ליד מסצ'ארנו ולמרות היותו שחקן מצוין, אין לו הרבה מה לעשות נגד מודריץ' וראקיטיץ' כאשר מאחוריהם ברוזוביץ' שימנע ממנו לחבר בין ההגנה להתקפה. 

לסיום, כמה מילים על מסי. זה לא סוד שמסי לא מנהיג, שמסי לא יכול "לבד". אך הוא לא באמת לבד, הוא ומאמנו מבודדים אותו. כאשר מסתכלים על רונאלדו בנבחרת פורטוגל. על התפקוד שלו ושל הנבחרת סביבו על השחקנים שפועלים בשביל הכוכב שלהם – מפנים שטחים, לוחצים, מרימים את הראש וחושבים כמה מהלכים קדימה איך להתמסר בניהם כדי להביא את רונאלדו לסיטואציה הטובה ביותר עם הכדור בארגנטינה רק מחפשים למסור למסי. ומה קורה כשמשחקים על שחקן אחד? הוא מקבל סגירה ושמירה אישית שלא תבייש את נשיא ארצות הברית. בסיטואציה כזו בד"כ המאמן יודע לנצל את תשומת הלב שהכוכב מקבל ולשחק דרך שחקנים אחרים, בארגנטינה ממשיכים לשחק על מסי, והתוצאה אל מול ענינו. אין ספק שהביקורת על מסי בשני המשחקים האלה היא מוצדקת, אין ספק גם שהוא היה פחות גרוע מרוב השחקנים גם מבחינת יכולת וגם מבחינה מספרית, אבל זה כי הוא מסי, וזה לא מספיק. הטור הזה היה מעט שונה, כי יש המון נקודות ואולי בעתיד ייכתב טור יותר מפורט ומנתח על ארגנטינה אך המסקנה המרכזית היא – שהעתיד אינו ורוד במעצמת הכדורגל.

מסי מול חצי מאוכלוסיית איסלנד

מבצע ברברוסה 2.0 – על המגמה המדאיגה של נבחרת גרמניה

חמישה וחצי בתים במונדיאל השלימו את המחזור הראשון ואפשר לכתוב ולהגיד דברים רבים על המונדיאל אך אי אפשר להגיד שהמונדיאל משעמם וצפוי כאשר נבחרות כמו ברזיל, גרמניה וארגנטינה לא זוכות בשלוש נק' ואפילו נבחרת כמו צרפת מנצחת בשיניים. צריך לזכור שמדובר במחזור ראשון שעוד לא הסתיים אפילו, אך אי אפשר להתעלם מהמגמה שנוצרה בשנים האחרונות בכדורגל הנבחרות. בפוסט הזה אני אנתח בגוף ראשון את המצב כפי שאני רואה אותו כמגמה ובמשחק היום.  

אלופת העולם גרמניה פתחה את הטורניר שבו זכתה לפני ארבע שנים הערב, עם הפסד למקסיקו. כמובן שאין ההפסד אומר דבר על הסיכויים של הנבחרת העצומה ממערב אירופה לזכות בטורניר בו היא אחת הפייבוריטיות אך הפוסט לפני המשחק (בו הימרתי שהמשחק יסתיים בתוצאה תיקו אחת) הסברתי למה אני חושב שגרמניה נמצאת/מתחילה בהידרדרות. וכך כתבתי: "גרמניה נבחרת עצומה, אלופת העולם, מועמדת מרכזית לזכייה בטורניר הזה גם כן ועדיין, לדעתי יש נסיגה שקטה בנבחרת הזו ואני מוצא לכך כמה סיבות: יוגי לב - הוא כבר כל כך הרבה שנים בנבחרת אני מרגיש שעוד מעט יהי מיצוי הדדי בין הנבחרת ללב שמאמן כבר הרבה שנים נבחרת חלומית, דוחה מועדוני ענק ומצליח להרגיז הרבה אנשים עם החלטות שמרניות שלו שעד עכשיו פעלו לטובתו אבל יש מגמה משתנה בכדורגל העולמי. נקודה נוספת ולא פחות חשובה - היעדרות במנהיגים. לגרמניה סגל מאוד חזק אבל לא מושלם מכל מיני סיבות. מנהיגים על ומחוץ למגרש, שקטים ורועשים כמו פיליפ להאם, בסטיאן שוויינשטייגר ומירוסלב קלוזה כבר לא קיימים יש רק את תומאס מולר שנכון לעכשיו כשעמד במבחן ההובלה בבאיירן מינכן לאחר פרישתו הראשונה של היינקס. הוא חווה ירידות ועליות ועדיין וסה"כ הוא אחד הטובים בעולם. אבל הוא לא הצליח יותר מדי בתור מנהיג.

מריח מסריח, יוגי לב

הפוסט הנ"ל הביא אותי לכתוב את הטור הזה ולהבין אחר כך, שהתמונה גדולה יותר והמגמה רחבה יותר (ולכן יהיו כתבות המשך). המשחק הנ"ל הוא המשחק הראשון בו לא צפיתי אף לא בדקה כי לא הייתי בבית לאורך כל המשחק. הסטטיסטיקה מראה באופן חד משמעי את העליונות הגרמנית בשליטה בכדור, בבעיטות בכלל ולמסגרת בפרט, במסירות המפתח והדיוק במסירות באופן כללי כאשר באופן לא מפתיע מקסיקו מובילה בכמות התיקולים ושחקניה איבדו פחות כדורים מחטיפות של היריבה, אך הנתון המעניין הוא כמות הדריבלים (כדרורים) – 17 למקסיקו ורק 7 לגרמניה. בפני עצמו ובמשחק בודד הנתון הזה לא אומר הרבה אך בבדיקה לחיפוש מגמה – גם בגמר המונדיאל גרמניה כדררה בהצלחה פחות מארגנטינה, כמו גם הולנד שכדררה יותר מהמנאפשט ברבע הגמר ואפילו ברזיל שהפסידה 7-1 בחצי הגמר כדררה בהצלחה יותר פעמים מהגרמנים. בכל המקרים הגרמנים היו עם אחוזי כדרור/הצלחה גבוהים יותר. מה זה אומר? חוץ מזה שיש אלמנטים נוספים וחשובים יותר מכדרור ניתן ללמוד מהנתון הסטטיסטי הזה על האופי של נבחרת גרמניה ועל חולשה מרכזית של המנאפשט.

בכל שלושת המשחקים שנדגמו ממונדיאל 2014 יחד עם מקרה הבוחן של המשחק היום נגד מקסיקו גרמניה שלטה בכדור יותר מיריבתה, מסרה יותר ועשתה זאת יותר מדויק. אך לפני שאמשיך עם הסטטסטיקה אחזור לטענה שלי מקודם לגבי מנהיגים על המגרש, מה היא ההגדרה למנהיג ואיך אני יכול להוכיח ששחקן כזה או אחר הוא באמת מנהיג? הרי יש מנהיגים שלא צועקים על השחקנים ומרימים אותם. אז בחזרה לסטטיסטיקה – בשלושת המשחקים ממונדיאל 2014 שני השחקנים באופן בולט משתתפים בהכי הרבה פסים (בתור אלה שמוסרים, או אלה שמוסרים להם) הם לא אחרים מאשר – המנהיגים: פיליפ להאם ובסטיאן שוויינשטייגר. אז מה המסקנה העולה מהנתונים האלה של המסירות ושל הדריבלים? השיטה של נבחרת גרמניה נשחקת ונלמדת ונראה שליוגי לב אין תשובה.

נבחרת גרמניה עדיין תקועה בברזיל

איך אני טוען דבר כזה לפי משחק אחד במונדיאל? אני לא, אני טוען דבר כזה לפי מגמה שאני רואה מאז מונדיאל 2014 ועל מנת לנמק טענה זו אדגום שלושה משחקים מיורו 2016: הניצחון של גרמניה 3:0 על סלובקיה בשמינית, הניצחון בפנדלים על איטליה לאחר 1:1 ב-120 דק' ברבע, וההפסד 2:0 לצרפת בחצי. גם כאן, גרמניה שולטת בכדור, מוסרת יותר ויותר טוב, אפילו בהפסד לצרפת גרמניה לא רק שמסרה יותר, היא מסרה יותר מפי שתיים מהמסירות של נבחרת צרפת ויותר מפי שלוש מסירות בשליש ההתקפי. גם בשני המשחקים האחרים גרמניה מסרה באופן משמעותי יותר מיריבתה בשליש ההתקפי. על פניו נתון יתר חשוב מהנתונים של החזקת כדור או דיוק במסירות באופן כללי, אך כל נתון סטטיסטי מקבל חשיבות לפי פרספקטיבה ביחס לנתון אחר. ללא להאם שפרש לאחר מונדיאל 14 ושוויינשטיגר שהיה בשלהי הקריירה שלו והיה לבורג משני כאשר הוא גם סוחב פציעה רוב המתמסרים (מסירות ל ו-מ) אחד בין השני היו דווקא שחקני ההגנה. במשחק נגד איטליה ארבעת הקומבינציות המובילות בין שני שחקנים מתמסרים בנבחרת גרמניה הייתה בין הומלס לבואטנג, הוואדס לבואטנג, בואטנג להומלס ובואטנג להוואדס. נתונים דומים (אך פחות חד משמעיים) ניתן לראות גם בשני המשחקים האחרים בהם גרמניה שלטה ושיחקה טוב יותר (גם נגד סלובקיה וגם נגד צרפת) באופן חד משמעי מנואל נוייר השוער בלט במספר דו ספרתי של מסירות לאחד הבלמים בכל אחד משני המשחקים, אז הגרמנים לא באמת יודעים מה לעשות עם הכדור?

חברה יש עוד שחקנים בקבוצה

כנראה שלא, יוגי לב כבר לא יודע כנראה מה להגיד לשחקניו לאחר שהכל עבד לו ולהם כל כך טוב ומטורניר לטורניר הנבחרת שלו הלכה והתקדמה עד לזכייה מרשימה למדי במונדיאל 2014. מאז שיוגי התחיל לקבל תשומת לב מהתקשורת בעיקר על הנטייה שלו לחטט בתחתוניו ולא על מהלכיו הטקטיים נראה שנבחרתו שומרת נגיעה מפני המאמן וידיו והוא לא יודע מה לעשות בעניין. יש עוד בעיות רבות לגרמניה – המחסור בחלוץ קר רוח עם קילר אינסטינקט כמו מירוסלב קלוזה או מריו גומז בשיאו, המחסור במגן שמאלי שיוכל לרוץ עם הנבחרת כמה שנים, החור העצום שהשאיר פיליפ להאם מהמגנים הטובים בהיסטוריה נראה כבלתי ניתן לכיסוי בגרמניה הנוכחית למרות שמשחק בעמדה זו שחקן מרשים כמו ג'ושוע קימיך. נקודה נוספת שיש להסתכל עליה – באיירן מינכן. הקבוצה שמספקת את רוב שחקני הנבחרת חוותה עליות וירידות מאז פרישתו הראש של יופ היינקס (כפי שהוזכר בהקשר אחר קודם לכן) אך מה אמורה לעשות נבחרת ששנים הסתמכה על הקבוצה הגרמנית המובילה בפער עצום מהשאר לספק את השלד של הנבחרת, כאשר בקבוצה הזו הגרמנים שמשחקים הם שחקני הגנה ותומאס מולר? נכון לזמן הזה, מאז לכתו של שווישטייגר וטוני קרוס, פרישתו של פיליפ להאם, ופציעתו, הדרדרותו ביכולת וחזרתו לדורטמונד של מריו גצה – בבאיירן אין שחקני קישור גרמנים. את הקישור של הבווארים מובילים ארותורו וידאל הצ'יליאני, קורנטין טוליסו הצרפתי, חסה רודריגז הקולומביאני וחאבי מרטינז הספרדי אך באיירן לא סובלת יתר על המידה מהעניין הזה, הנבחרת הגרמנית לעומת זאת הייתה שמחה אם היה חוק המגביל את כמות הזרים בליגה הגרמנית בשלב זה.

שחקן של פעם בדור

מסוט אוזיל הוא שחקן שעל הנייר אמור להיות שחקן מפתח מוביל בנבחרת הגרמנית, אוהדי ארסנל יעידו שאוזיל הוא הרבה דברים אבל הוא לא שחקן מוביל, אך האם הוא לפחות שחקן מפתח כמו שמצופה ממנו? מתוך 20 מסירות מפתח שגרמניה עשתה היום אוזיל אחראי רק לחמישית, זה לא מעט באופן כללי אך כשמסתכלים על סך הפסים, על העמדה של אוזיל במגרש, התפקוד שלו ויכולות הכדורגל שלו אפשר להתאכזב כי בכל זאת את רוב המסירות אוזיל עשה קדימה ובשליש ההתקפי של המגרש, אך עם מעט מאוד טעם. אוזיל גם אחרי לחמישה איבודי כדור (כדורים שחטפו לו) שני רק לורנר שחווה משחק אימים. ניתן לראות גם לפי נתוני הנגיעות של אוזיל שלקח לו יותר מדי זמן להיכנס למשחק, כמות הנגיעות שלו מהדקה ה-60 גדולה באופן משמעותי מכמות הנגיעות עד לדקה זו (באופן יחסי ואף באופן מוחלט). אך מספיק לעסוק באוזיל תורם של סמי חדירה וטוני קרוס לעלות לגרדום.

אוזיל נותן רעיונות נוספים לטרור של החמאס, העיקר לא להוביל את הנבחרת

שני הקשרים שמשחקים במרכז המרגש הצליחו בתיקול אחד מתוך עשרה (קרוס עם 1/6, חדירה עם 0/4), רק שמונה מתוך 140 מסירות של השניים  היו מסירות ארוכות והם לא מנעו ולו פעם אחת הגעת כדור לשחקן מקסיקני (קרי  (Interceptions  חדירה חווה משחק כה רע עד כדי כך שהיה למוחלף הראשון בדקה ה-60 ויחד עם ורנר היה לחלש על המגרש.

לסיכום, אפשר להמשיך ולנתח את המשחק ואת נבחרת גרמניה, צריך לזכור שמדובר במשחק אחד מחד אך כל הנתונים שהובאו ונבדקו על ידי ראו אור בכתבה זו לאחר ששמתי לב באופן סובייקטיבי מצפייה בנבחרת גרמניה לאורך השנים וזיהוי המגמה המדוברת. אני חוזר ומציין שלא צפיתי במשחק היום, אך אני מצדיק את הביקורת שלי בכך שהראיתי מגמה וביססתי עם נתונים. לסיכום של הסיכום – לא עושה לי טוב כל השיטות מחקר, אני מתחיל להתנסח ככה בטורים. זה הוא טור ראשון במה שאני מקווה שאהפוך לסדרת טורים שתעסוק במגמות ירידה של נבחרות גדולות ובשאלה על מצב כדורגל הנבחרות בכלל.  

It's only a game, why you heff to be mad