ברוכים הבאים ליורו 2018 - סיכום בנקודות לאחר שבלגיה מדיחה את ברזיל

טור שונה, טור שהתחיל בתור פוסט בפייסבוק שהיה אמור להיות סעיף אחד או גג שניים, החלטתי לאמץ את הפורמט של דסקל ולהכניס את הסגנון שלי. ממליץ למי שקורא שיקרא הכל, דברים מוסברים תוך כדי בצורה מאוד ספונטנית – רחבה או נקודתית, באופן ישיר או עקיף, ללא מחשבה רבה מראש או תחקיר מעמיק.

1) בלגיה במשחק סביר, עם פתיחה גרועה במיוחד מנצחת את ברזיל ה"גדולה" (הסבר למרכאות בהמשך). זו כמה בלגיה גדולה. כבר פעמיים מוכיחה שהיא יודעת לנצח גם בלי להיות במיטבה, הברקות, משמעת, שיטתיות, ניצול חוזקות וחולשות של היריבות - זאת בלגיה.

בלגיה בעוד משחק סביר

2) זה לא סוד שאני לא מאוהבי נבחרת ברזיל הנוכחית, זה לא סוד שרציתי שהיא תעוף עוד נגד מקסיקו, אני לא שונא את נבחרת ברזיל (לעומת נגיד ארגנטינה או אנגליה) אבל הנבחרת הזו לא מרגשת למרות שהיא צריכה להיות כזו. זו נבחרת מלאה באגו ומאוד מנופחת.

3) אם במנופחת עסקינן, אז באמת שניסיתי להבין את הניפוח סביב נבחרת ברזיל לפני הטורניר, כן הם נבחרת טובה מאוד עד מצוינת, כן יש להם שחקנים מהטופ העולמי, הם מאומנים, הם מוכשרים אבל לא הצלחתי להבין למה אנשים ופרשנים רבים אמרו שברזיל היא פייבוריטית מובילה לזכות במונדיאל? כמובן שהיא מהנבחרת החזקות בעולם, אבל כדי לזכות במונדיאל כשאתה בא בסטטוס כמו של ברזיל, אתה צריך להיות סוחף ומוחץ - כמו גרמניה ב-2014 או ספרד ב-2010. היה אפשר לראות במהלך כל הטורניר שכל אחת מהנבחרות האלה קורצה מהחומר של פייבוריטית אמתית לזכייה, אני לא יכול להגיד את אותו הדבר על ברזיל.

4) ברזיל שיחקו היום בסה"כ יותר טוב (בצורה מסוימת) הגיעו ליותר מצבים, סיכנו יותר השער, מסרו יותר מסירות מפתח ובילו יותר זמן עם הכדור בחלק ההתקפי. אבל לאורך כל המשחק (והטורניר) הברזילאים כשהם בהתקפה מנסים לייצר מצבים ולהיכנס לרחבה בעזרת דרביל שזה אחלה, זו אחת מנקודות החוזק שלהם אבל, צריך לדעת מתי דריבל לא מתאים ומה לגבי תוכנית ב'? להרים כדורים לגבריאל ז'סוס ולהתלהב מיצירת מצבים אשר בלגיה ישנה בהגנה? על זה רוצה לבנות נבחרת כמו ברזיל? ולמרות כל המשחק של השחקנים הברזילאים עם הכדור - הבלגים השלימו יותר דריבלים. וניסו לעשות יותר דריבלים בסה"כ - לדבר הזה קוראים תכלית ואין אותו לנבחרת ברזיל הזו, לפחות לא ברמה מספקת.

5) ניימאר בילה היום 6.4% מכלל הזמן עם הכדור זה המון לשחקן התקפה. זה יותר מכל שחקן בנבחרת הבלגית, ויותר מרוב שחקני ההתקפה ברוב המשחקים, אולי אפילו הכי הרבה עד כה לשחקן התקפה מובהק (אבדוק בהמשך). ניימאר איבד חמישה כדורים (הכי הרבה, כל נבחרת ברזיל בלעדיו איבדה 6). ניימאר אמנם יצר שבעה מצבים אך ברובם הגדול הסבירות להבקיע שער הייתה נמוכה (מהתרשמות סובייקטיבית). דוגלאס קוסטה שעלה מהספסל במחצית השנייה השלים את אותה כמות דריבלים כמו של ניימאר, זה לא באמת חשוב ככה כשמשווים בין שני שחקנים, אבל זה חשוב כשמדובר על שחקן שמחזיק כל כך הרבה בכדור.

6) ניימאר נגד הזאר – המוציאים לפועל של שתי הנבחרות, שני שחקני וורלד קלאס שמשחקים בעמדת הקיצוני השמאלי וניחנים ביכולת כדרור מהמשובחות בעולם. ניימאר אמנם כובש ויוצר באופן ישיר בטורניר הזה יותר,  אבל הזאר מבין שלמרות היותו כוכב, הוא חלק במכונה המשומנת שנקראת בלגיה ועל מנת שהוא יצליח ובלגיה תצליח הוא לוקח צעד אחורה ועושה הרבה עבודה גם בלי כדור ובלי לכדרר ולעבור שחקנים או לחפש את השער – הזאר מראה בגרות והבנה ואפשר לראות את זה במפת החום מתחת לסעיף הזה – ניימאר נגע יותר בכדור ובאופן  פעיל יותר (כמעט פי שתיים יותר זמן עם הכדור) אבל הזאר קיבל את הכדור בצורה זו או אחרת והיה אתו כמעט בכל מקום במגרש.

מפות חום הזאר נגד ניימאר

7) פרננדיניו – משחק חלש של השחקן המאוד אנדרייטד של מנצ'סטר סיטי שעושה הכל, הוא כל כך עושה הכל והיום היה צריך לחפות על משחקו האנמי יחסית שלפילפה קוטיניו ו"אי משחקו" של פאוליניו ובכך הקשר עלה הרבה להתקפה, היה המון עם הכדור ובגילו המתקדם קשה לעשות עבודה של כמה שחקנים ביחד וכמה עמדות ביחד נגד יריבה משובחת כמו בלגיה – שידעה לנצל את זה פעם אחר פעם במתפרצות שלה, תודה לא... סליחה למרסלו ומירנדה.

גם ה"פושע" וגם הקורבן

8) 27-9 – זה הוא יחס הבעיטות לטובת ברזיל, אך כמה שהנתון הזה משקר – 11 בעיטות של הסמבה נחסמו, חלקן הגדול, גם מתוך אלה שהיו למסגרת היו בסיטואציות וזוויות שלהוציא מהן גול היה בגדר נס ויש חובה לציין משחקת התעלות של טיבו קורטואה שהזכיר את השוער של אלופת אנגליה תחת קונטה ומוריניו ולא את השוער שעסוק בעיקר בלחכות ולראות מה אדן הזאר יעשה ולפי כך לפעול בעצמו.   

9) בהסתכלות כללים על הנתונים הסטטיסטים של המשחק נראה שברזיל הייתה יותר טובה במאקרו, ובלגיה במיקרו (בלקיחת מקרים ספציפיים בעלי חשיבות רבה יותר) אך האמת היא שאת רוב העבודה המוצלחת שלה (במשחק המאוד לא מוצלח שלה) בלגיה עשתה בעבודה של תנועה נכונה, יציאות להתקפה, מיקום וחיפוש אחר מסירות עומק.

10) הסתגלות תוך כדי משחק זו מעלה עצומה ולא מוערכת מספיק של בלגיה, ראינו את זה נגד יפן וראינו את זה גם היום – הבלגים ראו שהם משחקים לא טוב, הם ראו שהברזילאים מסכנים את השער שלהם אבל בסה"כ הם לא כל כך יודעים מה לעשות עם הכדור והם גם ראו שהם מתקשים לפרוץ את ההגנה הברזילאית שהייתה לחוליה החזקה במשחק היום – לכן הם לא נכנסו יותר מדי לרחבה ולא חיפשו להיכנס יותר מדי לרחבה הברזילאית, אין בזה שום צורך שאתה עוקץ במתפרצת שהיא ממש טורנאובר מושלם של כדורסל עם כמה מסירות בודדות ומהירות ככה ששחקן לא צריך לרוץ לבד עם הכדור ולשרוף את עצמו ולקוות שיש לו יותר דריבלים טוב (אמפבה המשפט האחרון בשבילך ונבחרת צרפת) אלא אפשר להגיע למרחק מסוים ולהישאר בלי הגנה שתפריע (הגול של דה בריינה כמשל).

על קצה הרחבה

11) פאוליניו כבר הוכיח שהוא לא שחקן גרוע כמו שחשבו שהוא בזמנו, גם לא בנבחרת ברזיל, השת"פ שלו עם קוטיניו נהדר והוא עושה הרבה עבודה "אפורה". אבל צריך גם לעשות משהו כשלא הולך – כאשר לקוטיניו לא הולך, ולקשר האחורי לא הולך אז גם לפאוליניו לא ילך, אז למה לא להשתמש בפרד? קשר 50/50 מושלם לסיטואציה כזו? צ'יצ'ה הוכיח שעם כל כמה שהוא מרענן, הוא גם ראש בקיר ובעוד קיר ובעוד קיר.

12) כך גם עם מקרה חסוס-פירמינו. השחקן של ליברפול עשה הרבה יותר פעולות משמעותיות וחיוביות מהחלוץ של מנצ'סטר סיטי שהוא סימפטום מרכזי לאשליה שנוצרה לפני המונדיאל שברזיל היא נבחרת דורסת. זה נכון רק כשהיא מצליחה להנות מעצמה, אבל במונדיאל מי ייתן לניימאר ליהנות (אלא אם הוא מקבל הנאה מנפילות, זה אפילו לא שווה סעיף הסיפור הזה).

13) רוברטו מרטינז עומד במבחן גדול במשחק מול צרפת מבחינת השחקנים שאותם הוא יבחר. מול קאנטה ופוגבה שחקן כמו ויטסל שמראה יכולת פושרת לא אמור לפתוח גם אם המאמן מאמין בו כאשר יש לו על הספסל מאסטרו כדוגמת מוסא דמבלה. ואם דמבלה לא בא למרטינז טוב בעין, הוא יכול וצריך לשקול את אופציית דנדוקר הקשר האחורי החסון של אנדרלכט שיכול לשחרר את פלאייני להיות פלאייני – להציק, לרוץ, לרדוף ממש "להתבריין" על אנגולו קאנטה ובכל לשחרר את קווין דה ברוינה להיות הקוסם הבלגי שהוא – אך זה יקרה אם הוא יהיה משוחרר לפחות במידה מה משלשלותיו של המאג – אנגולו קאנטה.

רוברטו מרטינז צריך לקחת אותו בחשבון

14) רומאלו לוקאקו גבירותיי ורבותיי, כמה השחקן הזה גדל בתור אישיות כדורגל על המגרש. לא רוצה להכביד במילים יותר ממה שכבר עשיתי, פשוט רוצה לפרגן ולציין שכיף לראות חלוץ חוד כל כך חכם ולא אנוכי בנבחרת כל כך פורייה.

טנגו ללא משתתפים

אחרי שהשיגה נקודה אחת בשני משחקיה הראשונים במונדיאל הקהל הרחב שם לב להידרדרות של ארגנטינה, אך האמת היא, שארגנטינה מדרדרת כבר לא מעט זמן, והידרדרות דווקא התחילה אי  שם במונדיאל 2014. "אבל ארגנטינה הגיעה לגמר!" נכון, היא עשתה זאת תוך כדי שהיא הלכה והידרדרה, טור שני בסיקור כדורגל הנבחרות במונדיאל 2018. 

המרוויחה הגדולה מהיכולת של ארגנטינה

מונדיאל 2014, שלב הבתים, ארגנטינה מנצחת את שלושת המשחקים נגד ניגריה, איראן ובוסניה ועולה לשמינית הגמר מהמקום הראשון לאחר ששלטה בכל המשחקים בשלב הבתים מול היריבות הנחותות ממנה בהרבה אך ללא הצלחה להרשים או להביס אף אחת מהן (כל המשחקים הסתיימו ביתרון של שער אחד לארגנטינאים). בשמינית הגמר ארגנטינה שיחקה נגד שוויץ. שוויץ סיימה נקודה אחת פחות מצרפת אך הגיע לשמינית הגמר מזועזעת למרות שסיימה את שלב הבתים עם 3-0 על הונדורס משלושער של שאקירי, הנבחרת של קולר עדיין סבלה מפוסט טראומה לאחר שבמחזור השני צרפת רמסה אותה 5-2. גם במשחק הזה ארגנטינה הייתה עדיפה, כיאה לפייבוריטית ונבחרת הרבה יותר איכותית ומנוסה אך גם הפעם האלביסלסטה לא הרשימו בלשון המעטה – אנחל די מאריה חילץ את הנבחרת מפנדלים עם שער בדקה ה-117. ברבע הגמר ארגנטינה פגשה את נבחרת בלגיה העולה והמוכשרת, ובמשחק הזה שגם אותו ארגנטינה הפייבוריטית ניצחה ועברה, כבר היה אפשר באופן חד משמעי לראות שינוי מגמה כך שכבר אי אפשר לטעון שארגנטינה לא מתאמצת או כל טענה הזויה אחרת. כאמור, ארגנטינה ניצחה 1:0 משער של היגוואין, אבל לעומת המשחקים הקודמים נגד בלגיה לא הייתה שאלה של עד כמה ארגנטינה הרשימה, אלא עד כמה בלגיה הייתה טובה יותר. יותר החזקה בכדור ויותר מסירות מוצלחות נרשמו בשורות בלגיה, כאשר חצי מאותן מסירות נעשו בשליש ההתקפי. בחצי הגמר נגד הולנד ארגנטינה כבר הזיעה לאורך כל המשחק שארך 120 דק' והסתיים ללא שערים. הולנד שלטה יותר בכדור, צלחה יותר מסירות בכללי ובשליש ההתקפי אך הודחה בפנדלים. בגמר ארגנטינה הצליחה לכפות על גרמניה הארכה כאשר המנאשפט הציגו נתונים בחלקם פי שתיים יותר טובים מארגנטינה בקטגוריות שהושוו במשחקים הקודמים.

די מאריה חוגג נגד שוויץ, שחקן הטורניר של ארגנטינה

קופה אמריקה 2016, ארגנטינה פותחת את הטורניר עם ניצחון 2-1 מאוד לא מרשים נגד צ'ילה אשר שיחקה טוב יותר. משם הנבחרת התכולה-לבנה דוהרת לגמר כאשר היא מנצחת את כל המשחקים שלה בדרך לשם ורומסת את פנמה ובוליביה בבתים ובנוקאאוט יריבות כמו ונצאולה וארה"ב. בגמר היא פוגשת את אותה צ'ילה שנגדה פתחה את הטורניר ולאחר 120 דק' מאופסות, עם שחקן מורחק לכל נבחרת כבר בסוף המחצית הראשונה ארגנטינה מפסידה גמר שלישי ברציפות בהארכה/בפנדלים (פעמיים לצ'ילה בפנדלים בקופה אמריקה ובהארכה לגרמניה במונדיאל). כמה כבר אפשר להידרדר ממצב כזה? אפשר, תשאלו את אדגרדו באוזה שפוטר מאימון נבחרת ארגנטינה בתחילת אפריל לאחר שהנבחרת התמקמה במקום החמישי לאחר 14 מחזורים במוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה.  גם תחת סמפאולי ארגנטינה המשיכה להביך את האומה עם שלושה משחקי תיקו במוקדמות אך פעם נוספת בלי להרשים בכלל הארגנטינאים הצליחו להשתחל למקום השלישי בעקבות תוצאות רעות של המתמודדות האחרות ומשחק גדול של מסי נגד אקוואדור.

הגענו למונדיאל 2018 וכאן אנחנו מגיעים לקתרזיס. אפשר לעסוק בשחקנים שלא זומנו ובשחקנים שפספסו את המונדיאל בגלל פציעות אך אפשר גם לעסוק בעניינים פרקטיים הקשורים ליכולת המזוויעה של נבחרת ארגנטינה בשני המשחקים שלה נגד איסלנד וקרואטיה, ויש כל כך הרבה, כך שאציג אותם בנקודות:

-         - לפחד מלתפקד את מסי ודיאבלה ביחד משום שסגנון המשחק שלהם דומה ושניהם אוהבים להוביל את הקבוצה זו טענה שיכולה להתאים במשחקים הראשונים של מאמן בנבחרת או במשחקים מסוימים, אך כאשר שחקן עצום אחד נפסל בגלל שחקן עצום אחר שמשחק בדומה לו ובמקום לחפש פתרון לבעיה הזו נבחרים שחקנים לא טובים או עם תפקודים לא נכונים (פירוט בהמשך) זה הוא כישלון עצום של המאמן.

קודם אתה לא בוחר אותי בכוחות אחר כך אתה רוצה להחזיק ידיים? דיאבלה ומסי

-        -  אי אפשר להחליף שיטת משחק כל יומיים, אף שיטה לא עובדת אם לא רצים אתה, לתשומת לבך סמפאולי.

-        -  הדבר נכון לא רק למערכים, אלא גם לתפקוד שחקנים ובחירת תפקוד לשחקנים בהתאם למשחק – לפתוח עם מסצ'ראנו וביגלייה – שני קשרים הגנתיים זו החלטה תמוהה בפני עצמה, תמוהה כפליים כאשר אין קשר שלישי שמחבר אותם להתקפה ותמוהה פי כמה וכמה כאשר זה התפקוד שנבחר מול נבחרת מסתגרת כמו איסלנד. המחשבה מאחורי הבחירה הזו ברורה – קישור אחורי מעובה למניעת התקפות מתפרצות. מחשבה שגויה, תבוסתנית ולא מתאימה לנבחרת ברמה של ארגנטינה (לפחות מה שהיא מתיימרת להיות). אפשר להתמודד עם התקפות מתפרצות עם עמידה נכונה על המגרש והפעלת לחץ נכון, לעומת זאת להחזיק בכדור בלי שחקנים שיחברו בין החוליות זה כמו לתלות שלט חוצות שכתוב עליו: אנו מזמינים התקפות מתפרצות.

-         - עד כמה שגוי וגרוע התפקוד והבחירה בשני קשרים אחוריים בסיטואציה הזו? במשחק כזה נבחרת ארגנטינה תשחק על האגפים. שחקני האגף ירוצו לקו רחבת היריב ויחפשו להכניס את הכדור לאמצע בעזרת התמסחרויות על הקרקע ובכך לנצל את יתרון הנעת הכדור והטכניקה של השחקנים הארגנטינאים ולמנוע את היתרון של האיסלנדים בכדורי גובה (במידה והיו מרימים) עממה, כאשר יש שני קשרים אחוריים מספר השחקנים שיכולים להיות אפקטיביים בשיטת משחק כזו הוא זניח. הקשרים האחוריים נוטים להישאר יותר מאחורה ולוקים ביכולות התקפיות ולכן אינם יכולים לתרום רבות להנעת הכדור סביב רחבת היריב במטרה למצוא פתח או פרצה או מסירת מפתח, באם כן יעלו וישתתפו במהלכים הנ"ל הם מעלים את הסיכויים של היריב להצליח באם יצא להתקפה מתפרצת.

-         -  למה לא לתפקד את היגוואיון ואגוארו ביחד? מאותה סיבה שמסי ודיאבלה לא מתופקדים ביחד – זה דורש תעוזה, זה דורש עבודת אימון, מחשבה טקטית ועוד דברים רבים שסמפאולי בתפקידו כמנג'ר ארגנטינה לא מחזיק בארגז הכלים שלו (לג'וב הזה). איך אמורים לשחק שני חלוצי "9", סקוררים, גולרים עם משחק טוב עם הפנים והגב לשער? באמת איך דבר כזה קורה, לחשוב שאגוארו ישחק עם גבריאל חסוס במנצ'סטר סיטי? או בזמנו עם פורלאן באתלטיקו מדריד? אז מה אם זה עבד?! היגוואין אמנם לא צוות בצורה קלאסית עם אף חלוץ לאורך זמן ודחק שחקנים לעמדות אחרות, אך המאמנים שלו ידעו לבחור את השחקנים, התפקודים, העמדות ואת המשחקים שבהם היגוואין ישחק על מנת לא לפגוע בקבוצה. מריו מנדזוקיץ' שהוסט בגילו המתקדם לאגף פעמים רבות הראה היום כמה הוא הרוויח ולמד מזה כאשר לא הפסיק לרוץ וללחוץ למרות היותו חלוץ חוד יחיד בהרכבה של קרואטיה.

לטנגו יש צורך בשני משתתפים

-         - מידתיות בהתאם לסיטואציה, אין את זה לארגנטינה. במשחק נגד איסלנד ארגנטינה בילתה את רוב זמנה במרחק של כ-30 מטרים מהשער באזורי המרכז-שמאל ומרכז-ימין של המגרש (לרוחב) לא התקיים משחק במרכז המגרש עצמו (מהסיבות שצוינו קודם לכן) אך גם לא היה ניצול אמיתי ומסיבי של האגפים שיכלו למשוך אליהם שחקנים איסלנדיים ובכך למצוא פתחים. במשחק נגד קרואטיה המצב היה הפוך וחמור יותר – הארגנטינאים ישבו עם הכדור, במרחק של 60+ מטר מהשער של הקרואטים ולמרות העיבוי במרכז המגרש עם שלישית הבלמים הכדור נתקע במרכז המגרש (לרוחב ולאורך) ברוב שלבי המשחק מה שאפשר לקרואטים ללחוץ, לחלץ כדורים וללכת על כל הקופה דרך האגפים אשר לא דייקו או החזיקו בכדור, אך היו מאוד מסוכנים למרות הכל (לראייה הגול הראשון שהגיע משחקן אגף, והגול של מודריץ' שהגיע לאחר התקפה מהאגף) וכל זאת בחסות מזמוזי הכדור של ארגנטינה במרכז המגרש. ספציפית במרחק של כ-30 מטר מהשער הקרואטי באזור מרכז-שמאל לרוחב המגרש -  לארגנטינה לא היה קיום באזור זה, אגף ימין של סאלביו ואנזו פרז שלאחר הכישלון עם שני הקשרים האחוריים נזרק כמו סיבוב ברולטה רוסית ליד מסצ'ארנו ולמרות היותו שחקן מצוין, אין לו הרבה מה לעשות נגד מודריץ' וראקיטיץ' כאשר מאחוריהם ברוזוביץ' שימנע ממנו לחבר בין ההגנה להתקפה. 

לסיום, כמה מילים על מסי. זה לא סוד שמסי לא מנהיג, שמסי לא יכול "לבד". אך הוא לא באמת לבד, הוא ומאמנו מבודדים אותו. כאשר מסתכלים על רונאלדו בנבחרת פורטוגל. על התפקוד שלו ושל הנבחרת סביבו על השחקנים שפועלים בשביל הכוכב שלהם – מפנים שטחים, לוחצים, מרימים את הראש וחושבים כמה מהלכים קדימה איך להתמסר בניהם כדי להביא את רונאלדו לסיטואציה הטובה ביותר עם הכדור בארגנטינה רק מחפשים למסור למסי. ומה קורה כשמשחקים על שחקן אחד? הוא מקבל סגירה ושמירה אישית שלא תבייש את נשיא ארצות הברית. בסיטואציה כזו בד"כ המאמן יודע לנצל את תשומת הלב שהכוכב מקבל ולשחק דרך שחקנים אחרים, בארגנטינה ממשיכים לשחק על מסי, והתוצאה אל מול ענינו. אין ספק שהביקורת על מסי בשני המשחקים האלה היא מוצדקת, אין ספק גם שהוא היה פחות גרוע מרוב השחקנים גם מבחינת יכולת וגם מבחינה מספרית, אבל זה כי הוא מסי, וזה לא מספיק. הטור הזה היה מעט שונה, כי יש המון נקודות ואולי בעתיד ייכתב טור יותר מפורט ומנתח על ארגנטינה אך המסקנה המרכזית היא – שהעתיד אינו ורוד במעצמת הכדורגל.

מסי מול חצי מאוכלוסיית איסלנד

מבצע ברברוסה 2.0 – על המגמה המדאיגה של נבחרת גרמניה

חמישה וחצי בתים במונדיאל השלימו את המחזור הראשון ואפשר לכתוב ולהגיד דברים רבים על המונדיאל אך אי אפשר להגיד שהמונדיאל משעמם וצפוי כאשר נבחרות כמו ברזיל, גרמניה וארגנטינה לא זוכות בשלוש נק' ואפילו נבחרת כמו צרפת מנצחת בשיניים. צריך לזכור שמדובר במחזור ראשון שעוד לא הסתיים אפילו, אך אי אפשר להתעלם מהמגמה שנוצרה בשנים האחרונות בכדורגל הנבחרות. בפוסט הזה אני אנתח בגוף ראשון את המצב כפי שאני רואה אותו כמגמה ובמשחק היום.  

אלופת העולם גרמניה פתחה את הטורניר שבו זכתה לפני ארבע שנים הערב, עם הפסד למקסיקו. כמובן שאין ההפסד אומר דבר על הסיכויים של הנבחרת העצומה ממערב אירופה לזכות בטורניר בו היא אחת הפייבוריטיות אך הפוסט לפני המשחק (בו הימרתי שהמשחק יסתיים בתוצאה תיקו אחת) הסברתי למה אני חושב שגרמניה נמצאת/מתחילה בהידרדרות. וכך כתבתי: "גרמניה נבחרת עצומה, אלופת העולם, מועמדת מרכזית לזכייה בטורניר הזה גם כן ועדיין, לדעתי יש נסיגה שקטה בנבחרת הזו ואני מוצא לכך כמה סיבות: יוגי לב - הוא כבר כל כך הרבה שנים בנבחרת אני מרגיש שעוד מעט יהי מיצוי הדדי בין הנבחרת ללב שמאמן כבר הרבה שנים נבחרת חלומית, דוחה מועדוני ענק ומצליח להרגיז הרבה אנשים עם החלטות שמרניות שלו שעד עכשיו פעלו לטובתו אבל יש מגמה משתנה בכדורגל העולמי. נקודה נוספת ולא פחות חשובה - היעדרות במנהיגים. לגרמניה סגל מאוד חזק אבל לא מושלם מכל מיני סיבות. מנהיגים על ומחוץ למגרש, שקטים ורועשים כמו פיליפ להאם, בסטיאן שוויינשטייגר ומירוסלב קלוזה כבר לא קיימים יש רק את תומאס מולר שנכון לעכשיו כשעמד במבחן ההובלה בבאיירן מינכן לאחר פרישתו הראשונה של היינקס. הוא חווה ירידות ועליות ועדיין וסה"כ הוא אחד הטובים בעולם. אבל הוא לא הצליח יותר מדי בתור מנהיג.

מריח מסריח, יוגי לב

הפוסט הנ"ל הביא אותי לכתוב את הטור הזה ולהבין אחר כך, שהתמונה גדולה יותר והמגמה רחבה יותר (ולכן יהיו כתבות המשך). המשחק הנ"ל הוא המשחק הראשון בו לא צפיתי אף לא בדקה כי לא הייתי בבית לאורך כל המשחק. הסטטיסטיקה מראה באופן חד משמעי את העליונות הגרמנית בשליטה בכדור, בבעיטות בכלל ולמסגרת בפרט, במסירות המפתח והדיוק במסירות באופן כללי כאשר באופן לא מפתיע מקסיקו מובילה בכמות התיקולים ושחקניה איבדו פחות כדורים מחטיפות של היריבה, אך הנתון המעניין הוא כמות הדריבלים (כדרורים) – 17 למקסיקו ורק 7 לגרמניה. בפני עצמו ובמשחק בודד הנתון הזה לא אומר הרבה אך בבדיקה לחיפוש מגמה – גם בגמר המונדיאל גרמניה כדררה בהצלחה פחות מארגנטינה, כמו גם הולנד שכדררה יותר מהמנאפשט ברבע הגמר ואפילו ברזיל שהפסידה 7-1 בחצי הגמר כדררה בהצלחה יותר פעמים מהגרמנים. בכל המקרים הגרמנים היו עם אחוזי כדרור/הצלחה גבוהים יותר. מה זה אומר? חוץ מזה שיש אלמנטים נוספים וחשובים יותר מכדרור ניתן ללמוד מהנתון הסטטיסטי הזה על האופי של נבחרת גרמניה ועל חולשה מרכזית של המנאפשט.

בכל שלושת המשחקים שנדגמו ממונדיאל 2014 יחד עם מקרה הבוחן של המשחק היום נגד מקסיקו גרמניה שלטה בכדור יותר מיריבתה, מסרה יותר ועשתה זאת יותר מדויק. אך לפני שאמשיך עם הסטטסטיקה אחזור לטענה שלי מקודם לגבי מנהיגים על המגרש, מה היא ההגדרה למנהיג ואיך אני יכול להוכיח ששחקן כזה או אחר הוא באמת מנהיג? הרי יש מנהיגים שלא צועקים על השחקנים ומרימים אותם. אז בחזרה לסטטיסטיקה – בשלושת המשחקים ממונדיאל 2014 שני השחקנים באופן בולט משתתפים בהכי הרבה פסים (בתור אלה שמוסרים, או אלה שמוסרים להם) הם לא אחרים מאשר – המנהיגים: פיליפ להאם ובסטיאן שוויינשטייגר. אז מה המסקנה העולה מהנתונים האלה של המסירות ושל הדריבלים? השיטה של נבחרת גרמניה נשחקת ונלמדת ונראה שליוגי לב אין תשובה.

נבחרת גרמניה עדיין תקועה בברזיל

איך אני טוען דבר כזה לפי משחק אחד במונדיאל? אני לא, אני טוען דבר כזה לפי מגמה שאני רואה מאז מונדיאל 2014 ועל מנת לנמק טענה זו אדגום שלושה משחקים מיורו 2016: הניצחון של גרמניה 3:0 על סלובקיה בשמינית, הניצחון בפנדלים על איטליה לאחר 1:1 ב-120 דק' ברבע, וההפסד 2:0 לצרפת בחצי. גם כאן, גרמניה שולטת בכדור, מוסרת יותר ויותר טוב, אפילו בהפסד לצרפת גרמניה לא רק שמסרה יותר, היא מסרה יותר מפי שתיים מהמסירות של נבחרת צרפת ויותר מפי שלוש מסירות בשליש ההתקפי. גם בשני המשחקים האחרים גרמניה מסרה באופן משמעותי יותר מיריבתה בשליש ההתקפי. על פניו נתון יתר חשוב מהנתונים של החזקת כדור או דיוק במסירות באופן כללי, אך כל נתון סטטיסטי מקבל חשיבות לפי פרספקטיבה ביחס לנתון אחר. ללא להאם שפרש לאחר מונדיאל 14 ושוויינשטיגר שהיה בשלהי הקריירה שלו והיה לבורג משני כאשר הוא גם סוחב פציעה רוב המתמסרים (מסירות ל ו-מ) אחד בין השני היו דווקא שחקני ההגנה. במשחק נגד איטליה ארבעת הקומבינציות המובילות בין שני שחקנים מתמסרים בנבחרת גרמניה הייתה בין הומלס לבואטנג, הוואדס לבואטנג, בואטנג להומלס ובואטנג להוואדס. נתונים דומים (אך פחות חד משמעיים) ניתן לראות גם בשני המשחקים האחרים בהם גרמניה שלטה ושיחקה טוב יותר (גם נגד סלובקיה וגם נגד צרפת) באופן חד משמעי מנואל נוייר השוער בלט במספר דו ספרתי של מסירות לאחד הבלמים בכל אחד משני המשחקים, אז הגרמנים לא באמת יודעים מה לעשות עם הכדור?

חברה יש עוד שחקנים בקבוצה

כנראה שלא, יוגי לב כבר לא יודע כנראה מה להגיד לשחקניו לאחר שהכל עבד לו ולהם כל כך טוב ומטורניר לטורניר הנבחרת שלו הלכה והתקדמה עד לזכייה מרשימה למדי במונדיאל 2014. מאז שיוגי התחיל לקבל תשומת לב מהתקשורת בעיקר על הנטייה שלו לחטט בתחתוניו ולא על מהלכיו הטקטיים נראה שנבחרתו שומרת נגיעה מפני המאמן וידיו והוא לא יודע מה לעשות בעניין. יש עוד בעיות רבות לגרמניה – המחסור בחלוץ קר רוח עם קילר אינסטינקט כמו מירוסלב קלוזה או מריו גומז בשיאו, המחסור במגן שמאלי שיוכל לרוץ עם הנבחרת כמה שנים, החור העצום שהשאיר פיליפ להאם מהמגנים הטובים בהיסטוריה נראה כבלתי ניתן לכיסוי בגרמניה הנוכחית למרות שמשחק בעמדה זו שחקן מרשים כמו ג'ושוע קימיך. נקודה נוספת שיש להסתכל עליה – באיירן מינכן. הקבוצה שמספקת את רוב שחקני הנבחרת חוותה עליות וירידות מאז פרישתו הראש של יופ היינקס (כפי שהוזכר בהקשר אחר קודם לכן) אך מה אמורה לעשות נבחרת ששנים הסתמכה על הקבוצה הגרמנית המובילה בפער עצום מהשאר לספק את השלד של הנבחרת, כאשר בקבוצה הזו הגרמנים שמשחקים הם שחקני הגנה ותומאס מולר? נכון לזמן הזה, מאז לכתו של שווישטייגר וטוני קרוס, פרישתו של פיליפ להאם, ופציעתו, הדרדרותו ביכולת וחזרתו לדורטמונד של מריו גצה – בבאיירן אין שחקני קישור גרמנים. את הקישור של הבווארים מובילים ארותורו וידאל הצ'יליאני, קורנטין טוליסו הצרפתי, חסה רודריגז הקולומביאני וחאבי מרטינז הספרדי אך באיירן לא סובלת יתר על המידה מהעניין הזה, הנבחרת הגרמנית לעומת זאת הייתה שמחה אם היה חוק המגביל את כמות הזרים בליגה הגרמנית בשלב זה.

שחקן של פעם בדור

מסוט אוזיל הוא שחקן שעל הנייר אמור להיות שחקן מפתח מוביל בנבחרת הגרמנית, אוהדי ארסנל יעידו שאוזיל הוא הרבה דברים אבל הוא לא שחקן מוביל, אך האם הוא לפחות שחקן מפתח כמו שמצופה ממנו? מתוך 20 מסירות מפתח שגרמניה עשתה היום אוזיל אחראי רק לחמישית, זה לא מעט באופן כללי אך כשמסתכלים על סך הפסים, על העמדה של אוזיל במגרש, התפקוד שלו ויכולות הכדורגל שלו אפשר להתאכזב כי בכל זאת את רוב המסירות אוזיל עשה קדימה ובשליש ההתקפי של המגרש, אך עם מעט מאוד טעם. אוזיל גם אחרי לחמישה איבודי כדור (כדורים שחטפו לו) שני רק לורנר שחווה משחק אימים. ניתן לראות גם לפי נתוני הנגיעות של אוזיל שלקח לו יותר מדי זמן להיכנס למשחק, כמות הנגיעות שלו מהדקה ה-60 גדולה באופן משמעותי מכמות הנגיעות עד לדקה זו (באופן יחסי ואף באופן מוחלט). אך מספיק לעסוק באוזיל תורם של סמי חדירה וטוני קרוס לעלות לגרדום.

אוזיל נותן רעיונות נוספים לטרור של החמאס, העיקר לא להוביל את הנבחרת

שני הקשרים שמשחקים במרכז המרגש הצליחו בתיקול אחד מתוך עשרה (קרוס עם 1/6, חדירה עם 0/4), רק שמונה מתוך 140 מסירות של השניים  היו מסירות ארוכות והם לא מנעו ולו פעם אחת הגעת כדור לשחקן מקסיקני (קרי  (Interceptions  חדירה חווה משחק כה רע עד כדי כך שהיה למוחלף הראשון בדקה ה-60 ויחד עם ורנר היה לחלש על המגרש.

לסיכום, אפשר להמשיך ולנתח את המשחק ואת נבחרת גרמניה, צריך לזכור שמדובר במשחק אחד מחד אך כל הנתונים שהובאו ונבדקו על ידי ראו אור בכתבה זו לאחר ששמתי לב באופן סובייקטיבי מצפייה בנבחרת גרמניה לאורך השנים וזיהוי המגמה המדוברת. אני חוזר ומציין שלא צפיתי במשחק היום, אך אני מצדיק את הביקורת שלי בכך שהראיתי מגמה וביססתי עם נתונים. לסיכום של הסיכום – לא עושה לי טוב כל השיטות מחקר, אני מתחיל להתנסח ככה בטורים. זה הוא טור ראשון במה שאני מקווה שאהפוך לסדרת טורים שתעסוק במגמות ירידה של נבחרות גדולות ובשאלה על מצב כדורגל הנבחרות בכלל.  

It's only a game, why you heff to be mad

הפלופים הנסתרים - סיפורם של השחקנים שלא זכרנו שבכלל "משחקים" בפרמיירליג

בסיום עונה שעברה, כאשר כולם עושים סיכומים ומסתכלים על העונה הבאה או הטורניר בקיץ אם יש, אני חיפשתי על מה לכתוב שיהיה מעט יוצא דופן או יביא זווית אחרת, ככה הגעתי למה שהייתה אמורה להיות סדרת כתבות אבל בסופו של דבר הייתה רק כתבה אחת (באנגלית) על הפלופים הנסתרים, השחקנים שאנחנו לא ממש זוכרים שמשחקים בכלל בפרמיירליג. הכוונה בנסתרים שלא שיחקו הרבה משחקים או דק' (או גם וגם) ולכן הכתבה ה"מיוחדת" עליהם. 

דייבי קלאסן – אברטון

נתחיל עם השחקן היקר ביותר ברשימה שהגיע לאברטון מאייאקס תמורת כ-27 מיליון יורו כחלק ממסע הרכש השאפתני של הטופיז תחת הבעלים החדשים. רונאלד קומאן המאמן ההולנדי הביא את הקשר ההולנדי העולה לאחר שהגיע עם אייאקס לסגנוייות בליגה ההולנדית ובלגיה האירופית כאשר הוא כובש 14 שערים בליגה ועוד שניים באירופה ומשחק 46 משחקים בשתי המסגרות הנ"ל.

בהתחלה היה נראה שקלאסן יהיה שחקן מוביל בקבוצה השנייה של העיר ליברפול אשר עשתה רושם שהיא רוצה להיות הראשונה והבכירה בעיר, אך רצונות לחוד ומציאות לחוד. קלאסן הגיע לאברטון ב-1.7, כעבור 8 ימים הגיע על העמדה שלו (קשר התקפי/מאחורי חלוץ/10) הילד האובד, כוכב העל, מלך השערים של נבחרת אנגליה – ויין רוני והשלים קאמבק מרגש לקבוצת נעוריו, קלאסן התרגש כבר אז פחות סביר להניח. לקראת סוף החלון קלאסן התרגש עוד פחות, כאשר אברטון שברה את הקופה של עצמה והביאה את גיפלי סיגורדסון מסוונסי כאשר היא משלמת עליו שיא למועדון בסביבות ה-50 מיליון יורו.

שבע הופעות (שלוש בהרכב) ו-250 דק', זה מה שיש לקלאסן בפרמיירליג, זה הכל. לא רק שהוא כמעט לא שיחק ואפילו לא הרבה להיכלל בסגל, באופן לא מפתיע קלאסן לא הופיע פעם אחת בעמדה האמיתית שלו ותופקד באגף או כקשר התקפי יחד עם קשר התקפי אחר במערך עם שלושה בלמים. בינואר נראה היה שקלאסן בדרך לנאפולי (השאלה), קבוצה שהתמודדה על הסקודיטו באיטליה אך העסקה נפלה בגלל זכויות שימוש בתמונות של קלאסן, כן כן קראתם נכון, קלאסן חשב שדה לאורנטיס ייתן לו להשתמש בתמונות שלו, רק המחשבה הזו לא פחות מביכה מהסיבה שבגללה נפלה העסקה.

אכן תמונה נדירה יונית, בחזרה אלייך באולפן

יאן בדנרק – סאות'האמפטון

אין יותר מדי מה לספר על הבלם שערך את הבכורה שלו בקדושים בחודש אפריל ובכלל קיבל הזדמנות בגלל הרחקה של הבלם ג'ק סטפנס. אך מצד שני אין מה להיות אכזרי מדי כלפי הבלם שהראה יכולת טובה כאשר נזרק למים העמוקים במאני טיים של המחזורים האחרונים כאשר סאות'האמפטון נלחמת בשיניים כנגד הירידה לצ'מפיונשיפ.

בדנרק בלם פולני בן 22, הגיע תמורת כ-6 מיליון יורו מלך פוזנאן הפולנית, הוא ערך חמש הופעות בפרמיירליג (428 דק'), פתח בכל המשחקים ואף כבש שער נגד צ'לסי. למרות הכל מקומו כן בכתבה הזו משום שלא ברור איך או מאיזו סיבה הוא לא קיבל הזדמנות קודם לכן בקבוצה שכל העונה נמצאת בתחתית והבלם המרכזי שלה לא שיחק ואז נמכר לליברפול (ואן דייק כמובן) ולכן הוא הרוויח את מקומו כאן ביושר, מעניין מה יהיה איתו בעונה הבאה.

עוד שנייה פורץ בבכי, יאן בדנרק מבקיע

חסה רודריגז – סטוק סיטי

מה אפשר לספר על הספרדי הקיצוני? גדל בריאל מדריד, ערך יותר מ-50 הופעות בקבוצה הבוגרת בליגה הספרדית, ערך תשע הופעות בליגת האלופות בעונת 15/16 (העונה הראשונה ברצף הזכיות הנוכחי של ריאל שעומד על שלוש לאחר שלפני כמה ימים גברו על ליברפול). אך למרות הכל, באופן לא מפתיע חסה לא הצליח להשתלב בקבוצת הכוכבים ממדריד ולכן הוא הסיק מסקנות ועזב. לקבוצת כוכבים מפאריס. פסז' שילמה על השחקן 25 מיליון יורו, הוא בקושי שיחק, הושאל ללאס פאלמאס שם הציג יכולת סבירה ולאחר שחזר לפסז' בקיץ והיה ברור לכל הצדדים שאין לו מה לחפש בקבוצה שרכשה את ניימאר ואמבפה הוא הושאל לקבוצה עם הכי הרבה זוכים בליגת האלופות בלי שיש לה שום קשר לטורניר – סטוק סיטי.

כאמור, חסה הצטרף לרשימה של זוכים בליגת האלופות אשר משחקים בסטוק – בויאן קרקיץ', איברהים אפלאיי, שרדאן שאקירי ודארן פלטשר. למרות שהקבוצה התמודדה בתחתית ואיבדה את הכוכב שלה מירקו ארנאוטוביץ' לווסטהאם (גם הוא שחקן שזכה בליגת האלופות) אשר משחק בעמדה זהה לעמדתו של חסה, האחרון לא נכנס לעניינים בלשון המעטה. 13 הופעות, שער ניצחון אחד נגד ארסנל ו-617 דק' בסה"כ שיחק הקיצוני הספרדי בקבוצה שהייתה הראשונה לרדת ליגה העונה באופן רשמי.

אבל כל מה שנכתב עד עכשיו בקשר לחסה רודריגז עושה אבל לשחקן שסבל מבעיות משמעת, נטישת הספסל בזמן המשחק, היעדרות מאימונים ועוד, משום שאי אפשר להתעלם מהקושי בחייו האישיים שליווה אותו לאורך העונה כאשר בנו ניאן נולד כפג ונלחם על חייו וחברתו לשעבר אשר הינה אם בנו ולו הוא היה מאורס עד שהם נפרדו משום שאאורה (זהו שמה) טענה שחסה עסוק יותר בכדורגל וחברים מאשר בתינוק. בסוף אפריל חסה היה בספרד וסטוק התירה את עסקת ההשאלה של השחקן כאשר ההנהלה של הקבוצה איבדה את הסבלנות לאחר שהשחקן לא הופיע לאימונים למשך שבועיים.

חסה רודריגז עם בנו, ניאן

יאירו רידוולד, אלכסנדר סורלות', ארדל ראקיפ ויארוסלב יאך – קריסטל פאלאס

עם ארבעה שחקני רכש פישלה קריסטל פאלאס: הנ"ל שיחקו בקבוצה מלונדון 794 דק' בסה"כ. נכון, שלושה מהארבעה הגיעו בינואר. סורלות' הנורווגי שהגיע להציל את פאלאס שנלחמה בתחתית וחסרה שחקן שיבקיע שערים בעקבות העונה הנוראית של כריסטיאן בנטקה והפציעה הארוכה של כוכב הקבוצה ווילפרד זאהה הגיע ממייטלנד הדנית לאחר שכבש העונה 10 שערים ב-19 הופעות לפני המעבר המדובר. בלונדון הוא שיחק ארבעה משחקים מלאים, חווה פציעה שהשביתה אותו לחודש וכבש אפס שערים. מביך? לא כמו ראקיפ.

הקשר השבדי סיים את חוזהו במאלמו ולאחר שכבש שמונה שערים בעונתו האחרונה בקבוצה הוא חתם בבנפיקה ליסבון, האחרונה השאילה אותו יום לאחר החתמת השחקן לדרום אנגליה ומאז? אפס הופעות כאשר הוא נכלל בסגל רק שלוש פעמים, זה הרקורד של ארדל ראקיפ בקריסטל פאלאס.

יארוסלב יאך הוא בלם בן 24 אשר הגיע תמורת כ-3 מיליון יורו מזגלביה לובין הפולנית וברקורד המרשים שלו בקריסטל פאלאס ניתן למצוא ישיבה אחת על ספסל הקבוצה, וזהו אין יותר באמת מה לספר עליו. אך יש גם את רידוולד אבל כאן הסיפור מעט שונה.

רידוולד הוא השחקן השני בכתבה הזו שמגיע מאייאקס ומובא בידי מאמן הולנדי שלא החזיק מעמד בקבוצתו לאורך זמן (קודם לכן קלאסן וקומאן ועכשיו המאמן הוא דה בור). המגן שמאלי/קשר/בלם היה לשחקן רוטציה בקבוצה ההולנדית, פאלאס שילמה עליו כ-תשעה מיליון יורו בקיץ. הוא ערך בכורה כבר במחזור הראשון כאשר היה חלק מרכזי בתבוסה של פאלאס 3-0 לעולה החדשה האדרספילד כאשר הוא משחק בעמדת הבלם. תחת דה בור השחקן ערך רק עוד שתי הופעות מהספסל ולאחר מכן הגיע לסך של 12 הופעות בכל העונה תחת דה בור והודג'סון והוא פותח רק ארבע פעמים ומקבל מקום קבוע על הספסל (25 פעמים ישב על הספסל).

דה-בור ורידוולד, שיתפו יחד פעולה באייאקס

ראויים לאזכור:

ג'ורדן האגיל – ווסטהאם: החלוץ המוכשר הגיע בינואר מפרסטון נורת' אנד לאחר שכבש שמונה שערים בקבוצה המפתיעה והמרעננת של אלכס ניל שנלחמה על מקום בפלייאוף. האגיל הגיע בעקבות מצב החלוצים העגום אצל הפטישים כאשר צ'יצ'אריטו הרננדז לא נספר אצל המאמן דיוויד מויס, אנדי קארול מבלה כמו תמיד את רוב הזמן בחדר הטיפולים והחלוץ היחיד שהוא בכלל קיצוני שמאלי הוא החלוץ היחיד בקבוצה, ולמרות הכל – האגיל ערך רק שלוש הופעות ושיחק בסה"כ 22 דק'.

דידייר אנדונג - ווטפורד: כאשר מגיעה קבוצה מהפרמיירליג ומחלצת אותך מסנדרלנד אשר הינה יורדת בטוחה לליג ואן הרווחת. אך מה קורה אם אתה לא משחק דקה אחת בווטפורד ואפילו לא מרבה להיכלל בסגל (שלוש פעמים בלבד)? זה מה שקרה לאחת מנקודות האור בסנדרלנד, הקשר האמצעי מגבון יחפש לעצמו קבוצה חדשה בקיץ ואולי יחזור לצרפת.

איסלאם סלימאני – ניוקאסל: רפא בניטז ידוע בכך שהוא לוקה בכל מה שקשור ליכולת של קשר בין אישי והתמודדות עם שחקנים "בעייתיים" לכן הוא שחרר בינואר את החלוץ החסון והבעייתי מיטרוביץ' להשאלה בפולהאם אך היה צריך מחליף באותו סגנון משחק, שחקן גבוה ופיזי, חלוץ תשע קלאסי, כזה שיוכל להבקיע שערים לעומת חוזלו. אז הוא לקח את סלימאני, האלג'יראי של לסטר שהגיע לשועלים לאחר האליפות ההיסטורית תמורת סכום שיא של 35 מיליון יורו אך בעונה וחצי החלוץ שלא התאקלם מקצועית ומנטלית ובילה חלק ניכר מזמנו בחדרי הטיפולים ערך רק 26 הופעות וכבש שמונה שערים. לכן קלוד פואל לא הייתה בעיה לשחרר את החלוץ המיותר עם המשכורת המנופחת לקבוצתו של רפא בניטז. היה נראה שזאת סיטואציית וין-וין גם ללסטר וגם לניוקאסל אך לא כך הדבר. סלימאני הגיע פצוע ביום האחרון של ההעברות והתאושש מהפציעה רק בתחילת אפריל, בארבע הופעות בלבד שערך הוא שיחק 130 דק' ולא הותיר שום חותם.

אלכסנדר דראגוביץ' – לסטר: קרייג שייקספיר שהחליף את ראניירי בסוף עונת 16-17 הבחין בבעיות של השועלים בהגנה, לאחר עונת האליפות ההיסטורית ווסלי מורגן ורוברט הות' לא היו אותם שחקנים אשר התעלו על עצמם בעונה ההיסטורית לכן הוא הביא בקיץ שני בלמים – את הבלם העולה והמוכשר הארי מגוואייר מהאל סיטי ששיחק את כל הדקות בכל המחזורים העונה בפרמיירליג והבקיע אפילו שני שערים, וגם את הבלם שהצליח פחות – אלכסנדר דראגוביץ'. דראגוביץ' בן ה-27 היה כשרון עצום בזמנו ובאזל עשו מחטף כאשר קנו אותו במיליון יורו מאוסטריה וינה לפני שמכרו אותו לדינמו קייב תמורת תשע מיליון יורו והאחרונה מכרה אותו לבאייר לברקוזן תמורת מחיר כפול ממה ששילמה עליו. השחקן שערך 19 הועפות ושיחק יותר מ-1200 דק' בקבוצה הגרמנית השאפתנית לא היה טוב מספיק בשביל לשחק אצל השועלים וערך רק 11 הופעות בהן שיחק 766 דק'. נכלל בסגל 22 פעמים.

דראגוביץ' בימים טובים יותר באוסטריה וינה

 מה קרה לשחקנים שהיו בכתבה של שנה שעברה?

אלברו ארבלואה: לאחר הפיאסקו בווסטהאם, המגן הספרדי הוותיק פרש מכדורגל.

ברטוז קפוסטסקה: הווינגר שהיה לעילוי במדי נבחרת פולין ביורו ולא התאקלם כלל בלסטר הושאל לפרייבורג מהיער השחור בגרמניה אך גם שם לא הותיר שום חותם כאשר ערך רק שבע הופעות בהן שיחק 234 דק' וכבש שער אחד בקבוצה שבקושי נשארה בבונדסליגה.

ג'ורג' קווין אנקודו: הקשר המשיך להתייבש מחוץ לסגל של טוטנהאם בחצי הראשון של העונה, בינואר הוא עבר לבארנלי שם מעמדו השתדרג והוא התייבש על הספסל – רק שמונה הופעות ו-224 דק' לקשר הצרפתי.

רוב הולדינג: השחקן שנכנס לרשימה הקודמת עם כוכבית הצדיק את מיקומו ברשימה גם בדיעבד כאשר שיחק יותר משחקים, אך רק עשר דק' יותר ממה ששיחק בעונה הקודמת בארסנל. 12 הופעות בלבד, 820 דק'.

ג'ונתן בנטקה: די עם השקר הזה, הוא לא באמת שחקן כדורגל ולראיה: לאחר הכלום ושום דבר שעשה בקריסטל פאלאס, השחקן שוחרר לאומוניה ניקוסיה באחרונה שיחק 3 פעמים, 26 דק', בפברואר שוחרר לאולדהאם אתלטיק מהליג ואן ושיחק בסה"כ 30 דק' בהופעה אחת. 

עוקץ כמו יתוש, ג'ונתן בנטקה